מדוע אני מבקר את הדת כל כך הרבה: היא המנבא היחיד הטוב ביותר של אדם

אנשים שואלים אותי, לעיתים קרובות בתמיהה אמיתית, מדוע אני מקדיש כל כך הרבה מכתיבתי לדת. העולם מלא בעיות; הדת, הם אומרים, בנסיגה; בוודאי יש מטרות טובות יותר. השאלה ראויה לתשובה ישרה, והתשובה הישרה היא שהדת אינה נושא אחד מבין רבים. היא הנושא שמנבא את האחרים.

עובדה אחת על זר

הנה ניסוי מחשבתי שאני חוזר אליו. נניח שמותר לכם לדעת בדיוק דבר אחד על אדם שמעולם לא פגשתם, ומשימתכם היא לנבא, ככל יכולתכם, את דעותיו במגוון הרחב ביותר האפשרי של נושאים. מהי העובדה היחידה האינפורמטיבית ביותר שיכולתם לבקש?

לא הכנסתו. הכנסה מנבאת כמה דברים על צריכה וכמעט דבר על אמונה. לא השכלתו, שמנבאת אוצר מילים טוב יותר משהיא מנבאת דעה. לא אזרחותו, שגסה מדי. לא גילו או מינו, ששניהם מנבאים פחות ממה שאנשים מניחים.

העובדה היחידה הטובה ביותר היא יחסו לדת. לא רק איזו דת, אלא איך הוא מחזיק בה: מילולית או ברפיון, כזהות או כדוקטרינה, כמשהו שבחר או כמשהו שירש ומעולם לא בחן.

דעו זאת, ותוכלו לנבא בדיוק טוב מהמזל את דעותיו על מקור היקום, מקור האדם, אמינות המדע, מעמד האישה, מה מותר לעשות בגוף, מה מותר לעשות בחדר המיטות, איך לגדל ילדים, מה קורה אחרי המוות, אם להיסטוריה יש כיוון, אם המדינה צריכה לאכוף מוסר ושל מי, למי הוא מצביע, מה הוא קורא, ובמי הוא בוטח. אף משתנה יחיד אחר אינו מתקרב. זהו מפתח האב להשקפת עולמו של אדם, וזה לבדו היה מצדיק לחקור אותו בקפידה.

מדוע היא מנבאת כל כך הרבה

הסיבה אינה שהדת היא אמונה אחת. היא שהדת היא שיטה להחזקת אמונות, והשיטה מתכללת.

אדם שקיבל שיש טענות שצריך להאמין בהן על סמך סמכות, בלי ראיות, ולהגן עליהן נגד ראיות, למד הרגל. ההרגל אינו נשאר בבית התפילה. הוא מעצב את האופן שבו האדם מטפל בכל שאלה שבה סמכות וראיות מושכות לכיוונים שונים, וזה רוב השאלות המעניינות. קראתי לזה אמונה כאנטי-אפיסטמולוגיה; הנקודה כאן היא שאנטי-אפיסטמולוגיה, משהותקנה, היא הדבר היחיד המשפיע ביותר על מוח, מפני שהיא מחליטה איך כל דבר אחר נכנס.

ולהפך, אדם שדחה במודע דת מורשת עשה זאת בדרך כלל על ידי החלת סטנדרט, ומשהחיל אותו פעם אחת על האמונה המוגנת ביותר שנמסרה לו, הוא נוטה להחיל אותו שוב. זו הסיבה שהמתאם רץ דרך כל כך הרבה תחומים לא קשורים. זה לא שאתאיסטים מסכימים על מדיניות מס. זה שסירוב לסמכות בלתי מבוססת אחת עושה אותכם קשים יותר להזזה עם הבאה.

מה זה אומר על היכן המאמץ הולך

אם משתנה אחד עושה את רוב הניבוי, אז הוא המשתנה שצריך לעבוד עליו. זו אריתמטיקה פשוטה של מינוף.

התווכחו עם מישהו על עמדה במורד הזרם, נאמר מדיניות ספציפית על חינוך או רפואה או זכויותיה של קבוצה כלשהי, ואתם מתווכחים על עלה אחד של עץ. נצחו, והזזתם עלה אחד. הפסידו, ולא שיניתם דבר, מפני שהשורש שהפיק את העמדה לא נגעו בו והוא יפיק אותה שוב מחר.

התווכחו על דת, ואתם מתווכחים על השורש. נצחו לעיתים נדירות, מפני שהוויכוחים האלה כמעט לעולם אינם מנוצחים במקום, אבל כשהשורש נע, כל העץ נע איתו, במאה מקומות שמעולם לא דנתם בהם. ראיתי את זה קורה ביחידים. האדם שמפסיק להאמין אינו רק מפסיק להגיע. במהלך השנים שלאחר מכן, עמדותיו זזות בשאלה אחר שאלה שמעולם לא קישר לאמונתו, מפני שהאמונה הייתה מקושרת אליהן בין שידע ובין שלא.

זה התשואה על ההשקעה, וזו הסיבה שאיני חושב את הזמן למבוזבז.

התנגדות הנסיגה

אבל הדת בירידה, אנשים אומרים, אז למה להמשיך לבעוט בה? שתי תשובות.

ראשית, היא בירידה במקום שאני חי בו, בין האנשים שאני פוגש. היא אינה בירידה עבור רוב המין האנושי, ומה שיקרה במקום שהיא נותרת חזקה יעצב את המאה יותר ממה שיקרה במקום שהיא חלשה. כתבתי על דירוג בעיות האנושות לפי פתירות, והדת מדורגת כפתירה ביותר דווקא מפני שהנסיגה כבר בעיצומה ואפשר לראות שהיא עובדת. בעיה שנפתרת היא זו שצריך להמשיך לדחוף בה, לא זו שצריך לזנוח.

שנית, הירידה משנה את הרכב מה שנותר, ומה שנותר רועש ומבוהל יותר ממה שעזב. הנזק הפוליטי שדת יכולה לעשות אינו יחסי לגודלה אלא לייאושה, והשלב הנוכחי הוא השלב הנואש. להרפות עכשיו, מפני שהמספרים נראים טוב, היה כמו להפסיק קורס של אנטיביוטיקה מפני שהחום ירד.

התשובה האישית

יש גם סיבה אישית, ואתן אותה מפני שהשאלה נשאלת בדרך כלל באופן אישי.

הקדשתי שנים ללמידת דברים שאני יודע כעת שהם שקריים, ואיני רואה את הזמן כמבוזבז לגמרי, מפני שההבנה מדוע תחום ריק היא בעצמה ידע. הדת הייתה הגדול מבין התחומים האלה, והבנת ריקנותה לימדה אותי יותר על איך אנשים מגיעים להאמין בדברים, ואיך אפשר להוציאם מהם בדיבור, מכל דבר אחר שלמדתי.

אז כשאני כותב על דת, איני כותב על אלוהים. אלוהים אינו החלק המעניין; אין אלוהים, והטיעונים בעד אחד מוצו. אני כותב על המנגנון היחיד שקובע יותר מכול מה אנשים מאמינים על כל דבר אחר, באמצעות המקרה שבו הוא גלוי ביותר. אילו היה מנבא טוב יותר של מוח אנושי, הייתי כותב עליו במקום. לא מצאתי אחד.