דירוג בעיות האנושות לפי פתירוּת, לא לפי חומרה

הנה תרגיל שאני מוצא מועיל יותר מן הרגיל. במקום למנות את בעיות האנושות הגדולות לפי כמה הן חמורות, דרגו אותן לפי האם יש סיכוי מציאותי לפתור אותן.

מועמדות: דת — או באופן כללי יותר, ניתוק מן המציאות; רעות ההיררכיה; רעות הכסף; בעיית תיאום האנושות לכיוון אחד; החלוקה לאומות; אי-שוויון.

מדוע פתירוּת ולא חומרה

מפני שהחיזוי כאן קשה מאוד, ומחיר הניחוש השגוי עצום.

הביטו בשלושים השנים האחרונות. נישואים חד-מיניים נפתרו בכעשור, מהר בהרבה ממה שמישהו חזה. איסור המריחואנה הולך באותה דרך. איש לא חזה אילו שאלות ייכנעו ואילו עדיין יעמדו בעוד מאה שנה.

ומחיר הטעות אינו רק מאמץ מבוזבז. אנשים כילו את עצמם על בעיות הרבה מעל לרמתם בלי לעשות שריטה. הסוציאליזם והקומוניזם תקפו את אי-השוויון בהנחה שממשלה המחויבת לביטולו תספיק. אי-השוויון התברר כעמוק בהרבה ממה שהניתוח התיר, הוא עדיין כאן, והוא מחמיר.

אז הדירוג משנה מפני שאנחנו עלולים להילחם בבעיה הלא נכונה. אפילו הניסיון לדרג עשוי לומר לנו משהו על כמה קשים הדברים האלה באמת.

הטענה: הדת היא הפתירה ביותר

זה מפתיע אנשים, שכן הדת נראית כדבר המושרש ביותר ברשימה. שני נימוקים.

ראשית, יש הוכחות קיום. סקנדינביה חילונית ביסודה. יהיו הקשיים אשר יהיו במעבר מחברה דתית לחילונית, היעד קיים בבירור וניתן למחיה. זה יותר ממה שאפשר לומר על רוב הפריטים כאן.

שנית, המגמה כבר מבוססת. המאות האחרונות שחקו בהתמדה את סמכות הדת. במדינות רבות היא כבר אינה קובעת מדיניות, אינה שולטת בחינוך, ואינה קובעת מה מותר לפרסם. איננו מציעים להתחיל את התהליך הזה; אנו מציעים להמשיך אחד שכבר מתקדם היטב.

בהשוואה

היררכיה. לשום חברה אנושית מעולם לא חסרו, ומבנה הפירמידה שלהן פועל מבנית נגד האינטרסים של הרמות הנמוכות. הקונפליקט הזה נראה קבוע. (מאז טענתי שהביולוגיה חותרת תחת זה — תאים ומושבות נמלים מתאמים ללא מבני פיקוד, כלומר האוניברסליות של ההיררכיה היא עובדה על בני אדם ולא על תיאום. זה הופך את ההיררכיה לפתירה יותר משהערכתי כאן, אם כי אינו אומר לנו כיצד.)

כסף. גם לשום חברה מעולם לא חסר. הוא ימשיך לשמש תמריץ לטוב ולרע, ואינני רואה מסלול סביר לשינוי זה. את זו אני עדיין מדרג כבלתי פתירה.

פוליטיקה. קשורה קרובות להיררכיה, ונשלטת בידי כסף וכוח. היא אינה נראית פתירה ללא שינוי רדיקלי של שיטת הממשל — אבל כאן יש פתח, מפני שמדינות מסוימות ומדינות מסוימות בארה"ב מקיימות דמוקרטיה ישירה, שמטפלת בחלק מרעת ההיררכיה הפוליטית. כמו הדת, יש לה דוגמאות עובדות.

המסקנה

הדת ורפורמת ההיררכיה הפוליטית נראות פתירות, מפני שלשתיהן יש הוכחות קיום. להיררכיה בכלל ולכסף בכלל אין.

העיקרון הכללי שאני לוקח מן התרגיל: הוכחת קיום שווה יותר מטיעון. בעיה שנפתרה במקום כלשהו, ולו פעם אחת, ולו חלקית, נמצאת בקטגוריה שונה מזו שמעולם לא נפתרה בשום מקום. לא מפני שהפתרון עובר — בדרך כלל אינו עובר — אלא מפני שאתם יודעים שהיעד בר-השגה, ואתם מתווכחים על מסלול ולא על אפשרות.

זה בסיס טוב בהרבה להקצאת מאמץ מאשר חומרה, שאומרת לכם מה הייתם רוצים לתקן ולא מה אתם יכולים.