למה ספירת גופות לא מגלה את המניע

הקלף החזק ביותר של המאמינים הוא המספר העצום של ההרוגים תחת משטרים קומוניסטיים. הרשומה הזו טוענת שגודלו של מספר הרוגים משקף בעיקר את שיטת ההרג ואמצעיו, לא את המניע שמאחוריו.

מניע ושיטה מתערבבים #

למניע יש משמעות. מניע חזק מספיק יכול להעלות את המספרים. אבל לשיטת ההרג יש חלק גדול בהרבה בשאלה כמה ימותו, והשניים מסתבכים זה בזה. לכן אי אפשר לקרוא את המניע ישירות מתוך ספירת גופות.

הטכנולוגיה שינתה את קנה המידה #

המאה העשרים הייתה הפעם הראשונה שבה מדינות יכלו לשלוט בשטחים עצומים באמצעות רכבות, טלגרף, רדיו, מפקדי אוכלוסין, משטרה חשאית ונשק תעשייתי. אפשר היה לאחד מדינות ענק ולתאם צבאות על פני אלפי קילומטרים. זה איפשר הרג בקנה מידה חדש, ומסביר מדוע אותה מאה הולידה שתי מלחמות עולם ואת פצצת האטום. גרמניה הנאצית, שלא הייתה אתאיסטית, הרגה באותו קנה מידה תעשייתי כמו המדינות הקומוניסטיות.

אפילו מספר ההרוגים כאחוז מהאוכלוסייה לא פותר את זה, כי הטכנולוגיה מאפשרת למדינה גם להגיע לחלק גדול יותר מאנשיה. השוואה של המאה העשרים למאות קודמות לפי ספירת גופות מלמדת אותנו על טכנולוגיה, לא על אמונה.

קצב ההרג #

הכיבושים המונגוליים מועלים לעתים קרובות כדוגמה נגדית מן העולם הטרום-מודרני. אבל הביטו בקצב. מלחמת סין-יפן של 1937 עד 1945 הרגה כ-20 מיליון בני אדם בשמונה שנים, כ-2.5 מיליון בשנה. הכיבושים המונגוליים, לפי הערכות נפוצות אך לא ודאיות כלל, הרגו עשרות מיליונים לאורך הרבה יותר ממאה שנה, כמה מאות אלפים בשנה. המלחמה המודרנית הרגה מהר פי כמה.

דוגמאות נגדיות כאלה גם מעטות, ומרד טאי-פינג כבר שייך למאה התשע-עשרה ולסין מאוכלסת הרבה יותר.

רעב הוא קטגוריה בפני עצמה #

רעב יכול להרוג מספרים עצומים גם בלי טכנולוגיה מודרנית, פשוט בכך שהוא מנתק אנשים ממזון ומזרעים. הוא מעוות כל השוואה וצריך לטפל בו בנפרד.

זה גם המקור לרוב ההרוגים תחת הקומוניזם, דרך קולקטיביזציה ומדיניות כמו הקפיצה הגדולה קדימה. רבים מן המקרים האלה היו תוצאה של מדיניות הרסנית ולא של הרג מכוון, מה שמרחיק אותם עוד יותר מכל מניע, אתאיסטי או אחר. אותו כלל חל לשני הכיוונים: גם מתי רעב במלחמות דת לא צריכים לנפח את החשבון של הדת.

סיכום #

ספירת גופות מודדת כוח ושיטה. אחרי שמביאים בחשבון את הטכנולוגיה ואת הרעב, המספרים כבר אינם תומכים בטענה שהאתאיזם קטלני באופן מיוחד. את שאלת המניע צריך להכריע על סמך ראיות אחרות, והראיות האלה מצביעות על אידאולוגיה, כפי שטענתי באידאולוגיה, לא אתאיזם.