מכתב גלוי לילדים על הדברים שבית הספר סיפר לכם ואינם נכונים

זה כתוב לילדים, או לילד שכל מי שהלך לבית ספר עדיין נושא איתו. איש לא ימסור לכם את זה בכיתה, מסיבות שיתבררו עד הסוף.

סיפרו לכם בבית הספר כמה דברים שאינם נכונים. לא דברים קטנים. לא תאריך של קרב שמורה עייף זכר לא נכון. דברים גדולים, מבניים, על איך העולם עובד, שחוזרים בעקביות כזו ומפי כל כך הרבה מבוגרים שאין לכם שום סיבה לחשוד בהם. הנה כמה מהם.

ההיסטוריה אינה נעשית על ידי גיבורים

לימדו אותכם היסטוריה כרצף של שמות. המלך הזה איחד את הארץ. הגנרל ההוא ניצח במלחמה. הממציא הזה שינה את העולם. זה סיפור טוב וקל לבחון עליו.

זה גם ברובו שקרי. אירועים גדולים נוצרים על ידי מיליוני אנשים שמשנים את מה שהם עושים, באיטיות, מסיבות משלהם, והשם המפורסם הוא בדרך כלל האדם שעמד במקרה בחזית כשהגל נשבר. כתבתי על זה כהטיית האדם הגדול. גרסת ההיסטוריה שקיבלתם היא שיטת תיוק שנחשבה בטעות להסבר.

דקדוק אינו חוק

תיקנו אותכם על שאמרתם דברים "לא נכון". לימדו אותכם שיש דרך נכונה לאיית, להטות, למקם פסיק, ושהדרך הנכונה היא עובדה כמו נקודת הרתיחה של המים.

אין עובדה כזו. שפה היא מערכת של הרגלים שקהילה חולקת במקרה, והיא משתנה כל הזמן; כל "כלל" שלימדו אותכם היה, לפני כמה מאות שנים, שגיאה שמישהו עשה. כדאי לעקוב אחרי מוסכמות מפני שהן עוזרות לאנשים להבין אותכם, וזו כל הסיבה. ברגע שמישהו אומר לכם ששימוש כלשהו "אינו נכון" כאילו היה חוק טבע, הוא מבלבל מנהג עם אמת, ומותר לכם לשים לב.

גיאומטריה אינה מה שהמציאות נראית כמו

ביליתם שנים על הוכחות. בהינתן האקסיומות האלה, המשפט הזה נובע, תמיד, בלי חריגים, לנצח. זה יפה וזה נכון, וזה נתן לכם תמונה שגויה לגמרי של מהי ידיעה.

כמעט דבר מחוץ למתמטיקה אינו מתנהג כך. בעולם האמיתי סדירויות הן סטטיסטיות, חריגים נמצאים בכל מקום, והתשובה הישרה לרוב השאלות היא "בדרך כלל, והנה באיזו תדירות". אולפתם במקצוע האחד שבו ודאות זמינה ואז נשלחתם לעולם שבו היא לעולם אינה זמינה, בלי שיאמרו לכם שהאילוף היה החריג. זו הסיבה שכל כך הרבה מבוגרים מחפשים את הכלל האחד שיסדיר שאלה וזועמים כשאינם מוצאים אותו.

המדינה אינה ההורה שלכם

בית הספר מנוהל על ידי המדינה, ובית הספר לימד אותכם על המדינה. שימו לב לניגוד העניינים.

לימדו אותכם שהממשלה קיימת כדי לשרת אותכם, שהיא טובה ביסודה, שהקמתה הייתה הרואית ומלחמותיה היו צודקות. חלק מזה נכון לפעמים. אבל הממשלה היא ארגון, וארגונים דואגים לעצמם קודם, ותיאור האומה שאומה נותנת לילדיה אינו מסמך נייטרלי. זו הגרסה שהארגון היה רוצה שתאמינו בה. תצטרכו ללכת ולמצוא את הגרסות האחרות בעצמכם.

מאמץ אינו מתוגמל תמיד

אמרו לכם שאם תעבדו קשה תצליחו. זה השקר שכואב הכי הרבה אחר כך, אז אני רוצה להיות זהיר לגביו.

מאמץ חשוב. הוא אינו כלום. אבל חלק גדול ממה שקורה לאנשים הוא מזל: איפה נולדו, מה היה להוריהם, איזו דלת הייתה פתוחה במקרה ברגע הנכון, אילו כישרונות השוק רוצה במקרה בעשור הזה. מבוגרים שהצליחו אוהבים לייחס זאת למאמץ, מפני שזה מחמיא יותר ממזל, והם מעבירים את הסיפור הלאה. תפגשו אנשים שעבדו הרבה יותר קשה מכם וקיבלו הרבה פחות, ואל תסיקו שהם עשו משהו לא בסדר.

למה מוסד חייב לספר לכם את הדברים האלה

הנה החלק שחשוב, והוא אינו שהמורים שלכם שקרנים. רובם מאמינים בכל זה, מפני שגם אותם לימדו כך.

בית ספר הוא מוסד, ומוסד מספר את הסיפור שמחזיק את המוסד פועל. היסטוריה עם גיבורים קלה יותר ללמד ולבחון מהיסטוריה עם סטטיסטיקה. דקדוק כחוק קל יותר לציון מדקדוק כמנהג. גיאומטריה כמודל של ידיעה מייצרת תלמידים שמכבדים סמכות, מפני שסמכות מדברת בוודאויות. מדינה טובה היא מה שהמדינה משלמת לבית הספר לתאר. ו"מאמץ מתוגמל" מחזיק שלושים ילדים עובדים בשקט ליד שולחנותיהם באופן ש"הרבה מזה מזל" לא היה מחזיק.

אף אחד מאלה אינו קונספירציה. כל אחד הוא דרך ההתנגדות הפחותה לארגון שצריך לעבד מיליון ילדים בשנה בכלים שיש לו. אבל ההשפעה עליכם זהה לזו שהייתה אילו היה מכוון: אתם עוזבים עם תמונת עולם מסודרת יותר, צודקת יותר, והיררכית יותר מהעולם כפי שהוא באמת.

מה לעשות בעניין

לא לבוז למורים שלכם, שנתנו לכם קריאה וחשבון והרבה מאוד דברים אחרים שנכונים.

רק זה: החזיקו במה שבית הספר אמר לכם על איך העולם עובד מעט יותר ברפיון ממה שאמר לכם על איך לחבר. שאלו, על כל טענה בטוחה, מי מרוויח מכך שתאמינו בה. וכשתמצאו אחד מהשקרים האלה, אל תתרגזו על שסיפרו לכם אותו. שמחו שעכשיו אתם יכולים לראותו, מפני שרוב האנשים לעולם אינם רואים.

יש רשימה ארוכה יותר של מה שבית הספר היה צריך ללמד אותכם במקום. המכתב הזה הוא הרשימה הקצרה: מה שהוא לימד אותכם ולא היה צריך.