מרוץ העכברים הוא יער של עצים שאינם יכולים להסכים להישאר נמוכים

החיים המודרניים מרגישים כמו מרוץ בלי קו סיום. אנשים עובדים קשה יותר מסביהם, עם כלים טובים יותר ופריון גבוה לאין ערוך, ואינם נראים כמי שמסיימים עם יותר מנוחה, יותר ביטחון או יותר זמן. ההסברים הרגילים הם מוסריים: תאוות בצע, צרכנות, אופי חלש. אני חושב שההסבר הוא מבני, ויער מראה אותו.

מדוע עצים גבוהים

חשבו על חורשת עצים. כל אחד מהם גדל לגובה, במחיר עצום, כדי להגיע לאור שמעל שכניו. גובה יקר: גזע גבוה זקוק לעץ, יש להעלות מים, רוח היא סכנה. אילו כל עץ ביער היה נמוך בעשרה מטרים, כל אחד היה מקבל בדיוק את אותו אור שהוא מקבל עכשיו, בחיסכון גדול באנרגיה לכולם.

הם אינם יכולים לעשות זאת. אין לעצים דרך להסכים, ואין דרך לאכוף את ההסכם אילו יכלו. כל עץ שהיה נשאר נמוך בזמן שהאחרים גדלים היה מוצל ומת. אז כל אחד גדל למען עצמו, היער כולו שופך את משאביו לגזעים, וכלכלן שמסתכל בו היה רואה בזבוז ענק. האבולוציה אינה ממקסמת את היעילות של הקבוצה. היא ממקסמת את הפרט, והקבוצה משלמת.

אותו דבר קורה במסיבה. כל זוג אנשים מגביה את קולו מעט כדי להישמע מעל השכנים, אז השכנים מגביהים את שלהם, ובתוך שעה כולם צועקים כדי להשיג את השיחה שיכלו לקיים בלחש.

שני התהליכים נעצרים בסופו של דבר, אבל לא מפני שמישהו בחר לעצור. העצים מגיעים לגבול מה שגזע יכול לשאת; האורחים מגיעים לגבול ריאותיהם. שיווי המשקל נקבע על ידי תשישות, לא על ידי העדפה של איש.

הכלכלה היא היער

עכשיו הביטו בכלכלה עם התמונה הזו בראש.

כל חברה מעבידה את אנשיה קשה יותר מפני שמתחריה עושים כך, והיא תפסיד אם לא. כל עובד נשאר מאוחר יותר מפני שעמיתיו נשארים והקידום הולך למי שנראה אחרון ליד השולחן. כל מדינה מורידה את מיסיה, מרפה את חוקי העבודה שלה ומאריכה את שבוע העבודה מפני שהמדינה השכנה עשתה כך, וההון נודד. בכל רמה ההיגיון הוא היגיון העץ: אינך יכול להרשות לעצמך להיות זה שנשאר נמוך.

התוצר אמיתי. גזעים אכן נבנים; הכלכלה אכן צומחת. אבל השאלה שהעץ אינו יכול לשאול היא אם מישהו רצה גזעים כה גבוהים. האם המשתתפים, אילו יכלו לבחור את שיווי המשקל ולא רק להתחרות בתוכו, היו בוחרים בזה?

אני חושב שבבירור לא. שאלו אנשים בכל מדינה עשירה אם היו מחליפים קצת תוצר בשבוע קצר יותר, יותר ביטחון ופחות לחץ, והרוב אומרים כן. הם אומרים זאת בסקרים, והם אומרים זאת בקולותיהם בכל מקום שבו שאלה על זמן עבודה הגיעה באמת לקלפי. מה שאינם יכולים לעשות הוא לפעול על כך כיחידים, מאותה סיבה בדיוק שהעץ אינו יכול.

לאן הולך התוצר

יש תכונה שנייה למרוץ, והיא מה שגורם לו להרגיש כמו רדיפה אחרי הזנב של עצמך ולא רק כמו ריצה קשה.

המאמץ הנוסף אינו חוזר לאנשים שעושים אותו. רווחי הפריון של חצי המאה האחרונה היו עצומים, והחלק שהגיע לעובד החציוני היה קטן. השאר הלך, בדרך הרגילה שתיארתי במקום אחר, למיעוט עם תביעה על התוצר: בעלים, מנהלים, ומי שיושב במקום שבו הכסף עובר.

אז הרוב מחולק לחברות, ענפים ומדינות ומועמד נגד עצמו, כל שבר מתחרה באחרים, והרווחים מהמרוץ נצברים אצל קבוצה שאינה מתחרה. העצים גדלים לגובה ומישהו אחר מוכר את העץ. לכן עבודה קשה יותר אינה מרגישה כמו התקדמות. מתמטית, לרוב המשתתפים, היא אינה כזו.

שתי דרכים החוצה

המרוץ הוא כישלון תיאום, ולכישלונות תיאום יש שני סוגי תיקון.

הראשון הוא להקטין את הלחץ שעושה את הבגידה קטלנית. עץ שהיה שורד הצללה יכול להרשות לעצמו להישאר נמוך. עובד שלא היה נחרב מאובדן עבודה יכול להרשות לעצמו לסרב לשעות הנוספות, וחברה שמתחרה על משהו אחר מלבד תשישות עובדיה יכולה להרשות לעצמה לתת לו. חלוקה שווה יותר של מה שהמרוץ מייצר עושה בדיוק זאת: היא מקטינה את העונש על אי-ריצה במלוא הכוח, וכך מקטינה את מהירות המרוץ לכולם.

השני הוא להסכים על הגובה ולאכוף אותו. העצים אינם יכולים לעשות זאת. אנחנו יכולים. חברה יכולה להחליט, במשותף ובכוח מאחוריה, ששבוע העבודה באורך זה, שכך וכך שבועות הם חופשה, שתחרות על שעות מתחת לרצפה אינה מותרת. כל החלטה כזו שקיימת נלחמו עליה, וכל אחת מחזיקה רק מפני שהיא מחייבת את כל העצים בבת אחת.

מדוע נדרשת החלטה ישירה

שימו לב מי אינו יכול לקבל את ההחלטה הזו בשבילנו. ממשל ייצוגי יושב בתוך היער. אותם שחקנים שמרוויחים מהגזעים הגבוהים מממנים את הקמפיינים ומאיישים את המשרדים, וממשלה שתציע גזעים קצרים יותר תישמע, בצדק לפי הכללים הנוכחיים, שההון יעזוב ליער הגבוה יותר שבשכנות. תיארתי את המנגנון בעבר; הוא אינו זקוק לנבל.

השאלה "כמה קשה זה די קשה" היא שאלה על שיווי המשקל, ורק המשתתפים יכולים לענות עליה בלגיטימיות, יחד, בדרך שמחייבת את כולם. לעץ אין אפשרות כזו. לעובד, תחת ייצוג, למעשה גם אין. דמוקרטיה ישירה היא היער שרוכש את היכולת להסכים על גובה. אם היה בוחר בגובה נמוך יותר איני יכול להוכיח. שהוא הגוף היחיד שיכול, זה, לדעתי, ברור.