גם השמאל וגם הימין סותרים את עצמם, ואף אחד מהם אינו שם לב

בתוך שני המחנות הפוליטיים הגדולים יש סתירות פנימיות עמוקות. איני מתכוון למחלוקות בין פלגים, שכולם יכולים לראות. אני מתכוון לסתירות בין מה שכל מחנה אומר שהוא רוצה ובין האמצעים שהוא מציע כדי להשיג זאת. האנשים שבפנים אינם שמים לב אליהן, מפני שמחויבות לאידאולוגיה היא בדיוק הדבר שמונע מכם לבקר אותה.

הנה הביקורת, בצורה המאוזנת ביותר שאני מסוגל לה.

השמאל

השמאל רוצה שינוי באמצעות ממשלה חזקה יותר: לגבות יותר מסים, לעזור ליותר אנשים, להסדיר ביד קשה יותר. נניח שהמטרות טובות. האמצעים מתנגשים בארבע עובדות שהשמאל אינו מביט בהן.

הממשלה הייתה הרוצחת הגדולה של בני עמה. לדמוסייד, רצח אוכלוסייה על ידי מדינתה שלה, יש במאה העשרים מניין הרוגים שמגמד את המלחמות בין מדינות. איני אומר שהממשלות הדמוקרטיות של היום עושות זאת. אני אומר שהרקורד ההיסטורי מספר לכם משהו על מה שממשלה היא, מתחת למילים שהפוליטיקאים שלה אומרים, ושהשמאל ממשיך כאילו הייצוג פתר את הבעיה, כנגד כל הראיות שלא.

הממשלה גרועה בביצוע דברים. כל מי שעבד בתוך מוסד ביורוקרטי גדול, ציבורי או פרטי, יודע כמה מהמאמץ שלו מופנה אל עצמו. אז גם אם המדינה הייתה נושאת את האינטרסים שלכם בליבה לגמרי, האם היא מסוגלת לשרת אותם היטב היא שאלה פתוחה, והשמאל מתייחס אליה כסגורה.

הממשלה מדליפה כסף. חוזים מכורים, הוצאות אבסורדיות, פרויקטים שקיימים כדי להתקיים. העלאת מסים שופכת עוד מים לדלי מחורר. השמאל סופר את המים שנכנסים ולא את המים שיוצאים.

השמאל טוען שהוא רוצה חירות ומתעלם ממי שחסם אותה. מוות בסיוע, הפלות, ביטול העבדות: בכל מקרה המכשול העיקרי לרפורמה היה המדינה, כל עוד יכלה. והיכן שהשמאל עצמו מחזיק בכוח תרבותי, הוא שמח לצמצם את הדיבור בשם ההגנה על אנשים מפניו. מחנה שרצה חירות היה חושד בכלי שמנע אותה באופן האמין ביותר.

הימין

הסתירות של הימין עמוקות לפחות באותה מידה.

הימין יודע שהממשלה היא נגד החירות, ואז מבקש מהממשלה להגן על החירות. מתי בפעם האחרונה מדינה הרחיבה את מכלול הדברים שמותר לכם לעשות? האבחנה של הימין עצמו אומרת: לעיתים רחוקות, ורק תחת לחץ. ובכל זאת התוכנית שלו היא להתקין מפלגה שתשמור על חירויותיכם. זה אינו מתיישב עם ההיסטוריה שהוא מצטט.

הימין מאמין שמפלגה שאומרת שהיא רוצה ממשלה קטנה יותר תעבוד למען ממשלה קטנה יותר. זה כמו לבקש מהחתול לצמצם את אספקת החלב. מפלגה היא ארגון שהאינטרס שלו הוא כוח, וכוח עובר דרך המדינה. כל ממשלת ימין בזיכרון החי הגדילה את המדינה, והימין הסביר כל מקרה כיוצא מן הכלל במקום להתעדכן.

הימין דתי, והדת סותרת את הטיעון של הימין עצמו בעד חירות. להאמין בדברים שאינם נכונים ולהחדיר אותם לילדים בכוח הסמכות, דרך כנסיות, בתי ספר של יום ראשון ולחץ קהילתי, אינו חריג קטן מפילוסופיה של חירות הפרט; זהו ליבו של החינוך שאותה פילוסופיה אמורה להגן על אנשים מפניו. זה גם מעמיד את הימין במצב שבו הוא מכחיש את האבולוציה בעודו רוצה תעשיית תרופות וביוטכנולוגיה משגשגת, שנשענת על האבולוציה באותה מידה שהאלקטרוניקה נשענת על סיליקון.

הימין חצוי לגבי העולם. מחציתו אינה רוצה שום קשר למלחמות זרות; מחציתו רוצה להפיץ דמוקרטיה בכוח. שתי אלה אינן יכולות להיות שתיהן העמדה השמרנית, והשאלה איזו מהן ממשלה קטנה בכלל מסוגלת לבצע אינה נשאלת לעולם.

הימין רוצה צמיחה ואינו מסוגל להביט בעלויותיה. הנזק הסביבתי של הצמיחה שהימין מקדם גדול דיו כדי שהימין נאלץ להכחיש את המדע במקום להתחשבן איתו. כשמחנה חייב להכחיש מדידה כדי לשמור על התוכנית שלו שלמה, לתוכנית יש בעיה.

מה הסימטריה מלמדת

לא ניסיתי לנקד. שתי הרשימות ארוכות ושתיהן היו ארוכות יותר אילו המשכתי. הדבר המעניין הוא הצורה המשותפת להן.

בכל מקרה למחנה יש מטרה, ואמצעי שההנחות שלו עצמו אומרות שלא יספק את המטרה. השמאל אינו בוטח בכוח מרוכז ומציע לרכז אותו. הימין אינו בוטח במדינה ומציע לנהל אותה. כל אחד מהם בחר חבילה של עמדות, והחבילה מוחזקת יחד בזהות ולא בלוגיקה, ולכן איש מבפנים אינו יכול לראות את התפרים.

כתבתי על האופן שבו האריזה הזו דוחפת כל ויכוח לגובה השגוי ועל האופן שבו היא כובשת את המוסדות שהיו אמורים לתפוס את השגיאות. הפוסט הזה הוא הגרסה הפשוטה ביותר של התלונה: שתי החבילות הזמינות אינן עקביות פנימית, והמערכת מציעה לכם רק את הבחירה ביניהן.

הדרך החוצה אינה המרכז

התגובה הרגילה לביקורת מסוג זה היא להמליץ על מתינות, כאילו התשובה לשתי חבילות לא עקביות הייתה חבילה שלישית שהורכבה ממחצית מכל אחת. היא לא. מיצוע של שתי סתירות אינו מייצר עקביות.

הדרך החוצה היא להפסיק לקנות חבילות. קחו כל שאלה בפני עצמה: האם המדיניות הזו, עם המוסדות האלה, בעשור הזה, מייצרת את התוצאה הנטענת? זו שאלה שיש לה תשובה, והתשובה תיפול לפעמים היכן שהשמאל עומד ולפעמים היכן שהימין עומד, ולעיתים קרובות היכן שאף אחד מהם אינו עומד. וזו בדיוק הסיבה שאף מחנה אינו רוצה שתשאלו אותה.