הפוליטיקה העולמית נעה על שישה גורמים, כל אחד פשוט להבנה ובלתי אפשרי לחיזוי

התמונה היומית של הפוליטיקה העולמית היא כאוס של שמות, פסגות, בחירות, הפיכות ומשברים, שכל אחד מהם מדווח כאילו היה אירוע חדש עם סיבות משלו. התרחקו די והכאוס מתבהר למשהו פשוט בהרבה: מספר קטן של גורמים, כל אחד קל להבנה, כל אחד כמעט בלתי אפשרי לחיזוי, שהאינטראקציות ביניהם מייצרות את כל מה שאנחנו רואים.

אני רוצה לקרוא לגורמים בשמם, מפני שקריאה בשמם משנה את הדרך שבה קוראים את החדשות. מה שהחדשות מדווחות כהחלטה הוא כמעט תמיד אחד מהגורמים האלה בתנועה.

השאלה שהם עונים עליה

ראשית, של מה הגורמים הם גורמים. השאלה שמתחת לפוליטיקה העולמית, בסקאלת זמן של עשורים, היא האם הכוח בחברה נתונה נע לעבר חלוקה צודקת יותר או פחות. לעבר הרבים, או לעבר המעטים. כל משטר יושב במקום כלשהו על הקו הזה, וכל משטר נע לאורכו, באיטיות או במהירות, לכיוון זה או אחר.

ששת הגורמים הם הדברים שדוחפים. כל אחד מהם מעלה או מוריד את ההסתברות שחברה תנוע לעבר הקצה הצודק. אף אחד מהם אינו אדם, ואף אחד מהם אינו מדיניות.

השישה

תקשורת. באיזו זולות וחופשיות יכולים חברי החברה לדבר זה עם זה וללמוד מה קורה? כל גידול בתקשורת דחף, היסטורית, לעבר הרבים: העיתונות, הדואר, הרדיו, הרשת. כל משטר שרוצה להחזיק בשלטון נגד אוכלוסייתו תוקף את התקשורת ראשונה, מפני שהוא מבין את הגורם הזה נכון. טענתי ששינוי פוליטי הוא שיא של שינוי בהבנה; התקשורת היא מה שמאפשר להבנה להיות משותפת.

חינוך. לא בית ספר כשלעצמו, אלא שיעור האוכלוסייה שיכול להעריך טענה, לקרוא תקציב ולשים לב כשמשקרים לו. חינוך דוחף לעבר הרבים. משטרים הנשענים על המעטים מחזיקים לכן ביחס מפולג לצמיתות כלפיו: הם רוצים את המהנדסים ולא את האזרחים, והם מקבלים פשרה שאינה משרתת אף אחד מהם.

צמיחה בצמרת. צמיחה כלכלית המרוכזת בחלקה העליון של הכלכלה. זו דו משמעית. היא יוצרת מעמד עם האמצעים לדרוש נתח מהכוח, מה שדחף היסטורית לעבר הרבים. היא גם יוצרת מעמד עם האמצעים לקנות כוח, מה שדוחף לעבר המעטים. איזה אפקט שולט תלוי בגורמים האחרים.

צמיחה בתחתית. צמיחה כלכלית המגיעה לחלקה הנמוך ביותר של החברה. זו אינה דו משמעית. לאוכלוסייה שאינה רעבה יש זמן, תשומת לב ומשהו להפסיד, ושלושתם דוחפים לעבר הרבים. לאוכלוסייה המוחזקת בקיום מינימלי אין אף אחד מהם. העוני הוא בן בריתם האמין ביותר של המעטים.

מלחמה ואי יציבות. מלחמה דוחפת לעבר המעטים, כמעט ללא חריג. היא מרכזת כוח בידי הרשות המבצעת, מצדיקה השעיה של הכללים הרגילים, משתיקה התנגדות כבגידה, ובונה את מנגנון השליטה ששורד את המלחמה. שלום דוחף לכיוון השני, באיטיות, בכך שהוא מניח לגורמים האחרים לפעול. זו הסיבה שמשטרים התלויים במעטים מוצאים לעיתים כה קרובות מלחמה, ושהאויב מבפנים מתגלה כשאין אויב חיצוני זמין.

השפעה זרה. מה המעצמות שמחוץ לחברה רוצות, וכמה חזק הן דוחפות לזה. לגורם הזה אין כיוון קבוע. מעצמות זרות תמכו ברבים כשזה התאים להן ובמעטים כשזה התאים להן, והרקורד של המאה האחרונה מרמז שהן תמכו במעטים לעיתים קרובות יותר, מפני שעם המעטים קל יותר להתעסק.

מדוע הם קלים וקשים בבת אחת

כל גורם קל להבנה: אפשר להסביר לילד את האפקט של מלחמה או של אוריינות. כל אחד כמעט בלתי אפשרי לחיזוי: איש אינו יכול לומר מתי תפרוץ מלחמה, מתי יופיע מדיום חדש, מתי הצמיחה תגיע לתחתית חברה או תיעצר בצמרת.

והאינטראקציות גרועות יותר. תקשורת ועוד חינוך דוחפים חזק לעבר הרבים; תקשורת ללא חינוך מייצרת אוכלוסייה שכל בעל מסר יכול להגיע אליה, מה שיכול לדחוף לכל כיוון. צמיחה בצמרת ועוד מלחמה מייצרות אליטה חמושה; צמיחה בתחתית ועוד שלום מייצרות מעמד ביניים. הצירופים מעטים די כדי למנות אותם ורבים מדי כדי לחזות אותם.

וזה מוביל לתצפית שאני מוצא שימושית מכול. בדיעבד, כל תזוזה פוליטית גדולה קלה להסבר במונחי ששת הגורמים. מראש, אף אחת מהן אינה כזו. האסימטריה הזו אינה כישלון של ניתוח. כך נראית מבפנים מערכת של כמה גורמים פשוטים עם אינטראקציות חזקות.

מה זה עושה לחדשות

קראו דיווח על בחירות, הפיכה או הסכם, ושאלו איזה גורם נע. בדרך כלל התשובה ברורה ברגע ששואלים. משטר נפל מפני שהתקשורת עקפה את יכולתו לשלוט בה. דמוקרטיה החליקה לעבר המעטים מפני שהגיעה מלחמה, או מפני שהצמיחה נעצרה בתחתית בעוד היא נמשכת בצמרת. הסכם נחתם מפני שהאינטרס של מעצמה זרה השתנה.

השמות בדיווח הם פני השטח. השינוי מיוחס למנהיגים מפני שמנהיגים הם מה שהדיווח יכול לצלם. מתחת, שישה דברים דחפו, ואחד מהם דחף חזק יותר מהאחרים באותה שנה.

אם אתם רוצים לדעת לאן חברה הולכת, אל תצפו בפוליטיקאים שלה. צפו באוריינות שלה, בתקשורת שלה, בשאלה אם ענייה נעשים עשירים יותר, ובשאלה אם היא במלחמה. אלה יגידו לכם, לא במדויק ולא לפי לוח זמנים, אבל באמינות רבה בהרבה מכל דבר שאומר מי שמכהן.