ההנחה המוברחת: כיצד הטיעון האונטולוגי והטיעון הקוסמולוגי מבינים לא נכון את השיטה המדעית

במשך מאות שנים התווכחו על הטיעון האונטולוגי ועל הטיעון הקוסמולוגי כעל הוכחות לוגיות אפשריות לקיומו של אלוהים. הביקורות הקלאסיות מצביעות על בעיות כמו האי האבוד של גאונילו או על עמדתו של קאנט ש"קיום אינו פרדיקט", אך הפגם היסודי ביותר הוא אי-הבנה אפיסטמולוגית של הלוגיקה הדדוקטיבית ושל השיטה המדעית.

דדוקציה מול מציאות: המלכודת המתמטית #

בלוגיקה דדוקטיבית פורמלית ובמתמטיקה טהורה, המסקנות נובעות בהכרח מן האקסיומות. מתמטיקאי אינו צריך לבדוק אם אקסיומה מתאימה לעולם הפיזיקלי; הדדוקציה פועלת בתוך מסגרת מופשטת ועקבית מבפנים. אולם דדוקציה אינה מייצרת שום מידע עובדתי חדש על היקום. כל מסקנה תקפה שנגזרת בדרך דדוקטיבית כלולה, מעצם הגדרתה, במלואה כבר בהנחות שמהן יצאנו.

ההברחה הסמנטית של טענות אמפיריות #

כשטיעונים תאולוגיים עוברים מן המתמטיקה אל המציאות, הם מבצעים קפיצה מכרעת. טיעונים כמו הטיעון האונטולוגי של אנסלם מנסים לגזור קיום ממשי מתוך הגדרות מושגיות (למשל "ישות שאין להעלות על הדעת גדולה ממנה"). הטיעון הקוסמולוגי גוזר באופן דומה סיבה שאין לה סיבה מתוך הנחות על סיבתיות ועל קיום.

הפגם המרכזי הוא הברחה סמנטית: טיעונים פילוסופיים משתמשים במילים יומיומיות, תמימות לכאורה, כמו "קיים", "סיבה" ו*"מושלם"*, בלי להגדיר אותן הגדרה אופרטיבית. כך הם מכניסים בחשאי הנחות אמפיריות על היקום הפיזיקלי אל מה שמתיימר להיות הוכחה אפריורית. אם הטיעון מצליח מבחינה דדוקטיבית, זה רק משום שהמסקנה (קיום בעולם הממשי) נאפתה בחשאי לתוך ההנחות הלשוניות מלכתחילה.

השיטה המדעית וענווה אמפירית #

כאן מתגלה סטייה יסודית מן השיטה המדעית. המדע פועל מתוך ענווה אמפירית:

• מודלים זמניים: פיזיקאים מכירים בכך שמשוואות מתמטיות הן קירובים מתארים ולא הוכחות מוחלטות של המציאות. שום מודל אמפירי אינו טוען לוודאות של 100%.
• עיגון אופרטיבי: במדע, מונחים כמו "קיום", "זמן" ו"סיבה" נושאים מטען אפיסטמולוגי כבד, ויש לקשור אותם בהקפדה לתצפיות מדידות.
• אימות אמפירי: אי אפשר לגזור את המציאות לתוך קיום מתוך הגדרות בלבד; יש לאמת אותה אמפירית.

סיכום #

דדוקציה אינה יכולה לייצר עובדות על היקום החיצוני מתוך מחשבה טהורה. בכך שהטיעון האונטולוגי והטיעון הקוסמולוגי מתייחסים למונחים אמפיריים טעונים כאל אסימונים לוגיים מופשטים, הם עוקפים את האימות האמפירי ומחליפים טאוטולוגיה סמנטית בתגלית על הקוסמוס.