אוניברסלי, עתיק ומכובד אינם ראיה לכך שדבר היה טוב

האם עלינו לכבד את העבר? אקח מוסד שכולם מסכימים שהוא לפחות בר-הגנה, ואראה כיצד ההגנה מחזיקה.

הטיעון בעד המלוכה

הנה הטיעון, מנוסח היטב ככל שאני מסוגל.

המלוכה הייתה כנראה חוסכת חיים נטו. לפני שהיו מלכים היו שרי מלחמה, ומלך יחיד שמחזיק במונופול על האלימות עדיף על עשרים שמתחרים עליה. המלוכה הניחה לאנשים להתאחד, לאגם משאבים, לבנות דרכים וממגורות וחומות. היא הופיעה באופן עצמאי כמעט בכל תרבות על פני האדמה, ונמשכה אלפי שנים. משהו אוניברסלי ועמיד כל כך ודאי עשה משהו נכון, אחרת היה מוחלף.

זהו טיעון מכובד. זהו הטיעון שתשמעו משמרנים מתחשבים, וזו הסיבה שאנחנו עדיין מטביעים כתרים על בולים ומדברים על המלכים "הגדולים" בפנים חתומות.

עכשיו אני רוצה לבחון אותו מול משהו שכולנו הסכמנו להפסיק לכבד.

המקרה של הרפואה

עד המאה העשרים בקירוב, הרפואה הייתה הונאה. לא הצלחה חלקית, לא טיוטה מוקדמת של משהו טוב: הונאה.

הרופאים לא ידעו מה גורם למחלות. הם הקיזו דם, שלשלו, מינו כספית, ותחבו מכשירים לא מעוקרים לתוך גופות. היסטוריונים של הרפואה שניסו להעריך את ההשפעה מסיקים בדרך כלל שברוב ההיסטוריה ביקור אצל רופא הגדיל את הסיכוי שלכם למות, לא הקטין אותו, ושזה נשאר נכון הרבה אחרי הנאורות. המקצוע היה מלומד, יוקרתי, יקר, מורשה, וחסר תועלת במקרה הטוב.

והוא היה בכל מקום. לכל תרבות היו מרפאים. המוסד היה אוניברסלי, הוא נמשך אלפי שנים, הוא קידם את עצמו במרץ, והוא נהנה מהכבוד הגבוה ביותר. כל תכונה שהמלוכני מצביע עליה בהגנה על מלכים, גם לרפואה הקדם-מדעית הייתה.

האם אנחנו אומרים שהרפואה הקדם-מודרנית הייתה טובה? איננו אומרים. אנחנו אומרים שהיא הייתה קטסטרופה שלבשה תחפושת של מקצוע, ואנחנו צודקים.

הנקודה הכללית

אז פתרון לבעיה אנושית יכול להיות:

• אוניברסלי, מאומץ באופן עצמאי בכל מקום,
• ארוך ימים, נמשך אלפי שנים,
• מקדם את עצמו, עם ממסד שמתפרנס ממנו ומהלל אותו,
• ומכובד היסטורית, נלמד לילדים כהישג,

ועדיין להיות זבל. העבדות מסמנת את כל ארבע התיבות גם היא. כך גם האסטרולוגיה. כך גם האמונה שחולי הנפש אחוזי דיבוק. אוניברסליות ומשך אומרים לכם שדבר היה יציב, לא שהיה טוב, ויציבות היא בדיוק מה שהייתם מצפים מהסדר שמועיל לאנשים שבעמדה להמשיך אותו.

ראוי לנסח זאת ככלל מפני שאנחנו מפרים אותו בעקביות כזו. הטיעון "זה נמשך, לכן זה עבד" נחשב לראיה חזקה בהיסטוריה ובפוליטיקה, והוא כמעט חסר ערך. הראיה שהייתה נחשבת היא השוואה: כיצד הסתדרו אנשים תחת המוסד לעומת כיצד היו מסתדרים בלעדיו, או תחת חלופה. לרפואה קיבלנו בסופו של דבר את ההשוואה הזו, והיא הייתה מרשיעה. למלוכה בעיקר לא טרחנו לשאול.

בחזרה למלכים

כיצד אנחנו יודעים שהמלוכה אינה באותה קטגוריה של הרפואה הקדם-מדעית? איננו יודעים. איש לא עשה את החשבון, והאנשים שיכלו לעשותו הועסקו, ברוב ההיסטוריה, על ידי מלכים.

ההשערה שלי היא שהיא שייכת לשם. הטיעון משרי המלחמה מוכיח רק ששר מלחמה אחד עדיף על עשרים, שזה רף נמוך מאוד, והוא אינו אומר דבר על השאלה אם שר מלחמה אחד היה עדיף על החלופות שמעולם לא הורשו להיבחן. איגום המשאבים קרה, ורוב האגם הלך לארמון. הדרכים נבנו על ידי אנשים שלא נשאלו. וכל אחד מהמלכים "הגדולים" גדול באופן שהוריקן גדול: בלתי נשכח, ויקר לכל מי שמתחת.

מה כבוד לעבר צריך להיות

איני טוען לבערות בהיסטוריה. ההפך: אני טוען שכבוד לעבר צריך להיות הכבוד שאנחנו רוחשים לתיק רפואי של חולה, לא הכבוד שאנחנו רוחשים לאנדרטה.

קראו אותו בקפידה. שימו לב מה נוסה ומה קרה. סרבו להתרשם מאריכות ימים, מפני שאריכות ימים היא מה שהסדרים רעים משיגים כשהם משתלטים על המוסדות שיכלו לסיים אותם. וכשמישהו מגן על מנהג בטענה שכולם עשו זאת זמן רב מאוד, זכרו את הרופאים, שגם הם עשו זאת זמן רב מאוד, והרגו את חוליהם לכל אורך הדרך.

טענתי במקום אחר שעלינו ללמוד לזלזל במה שעלה לנו הכי הרבה ללמוד. אותה משמעת חלה על מה שעלה לאבותינו הכי הרבה. העבר הוא רשומה של ניסויים, שרובם נכשלו, ויראה היא הדרך השגויה לקרוא יומן מעבדה.