המקצוע החשוב ביותר שאף אחד לא מלמד

המקצוע החשוב ביותר שאדם יכול ללמוד הוא אפיסטמולוגיה: איך אנחנו יודעים שדברים נכונים. והוא חסר בכל בית ספר יסודי בעולם.

למה זה חשוב, במיוחד עכשיו #

אנחנו חיים בעידן של תיאוריות קונספירציה, של אדמה שטוחה, של טענות על-טבעיות ושל דת. לרוב האנשים אין כלים להעריך עד כמה סביר שטענה מסוימת נכונה. הם מאמינים למה שחוזרים עליו, למה שנאמר בביטחון, או למה שהקבוצה שלהם מאמינה בו.

זה חשוב בחיים האישיים. האם סיגריות גורמות לסרטן? האם הטיפול הזה עובד? האם ההשקעה הזאת היא הונאה? אבל הכי חשוב זה ברמה הפוליטית. דמוקרטיה טובה רק כמו היכולת של אזרחיה לשפוט נאום של פוליטיקאי, וציבור שאינו יודע לשקול ראיות אינו יכול לדרוש דין וחשבון מבעלי הכוח.

לכן מדהים שמקצוע בעל חשיבות כזאת לגוף הפוליטי אינו נלמד בכלל על ידי ילדים.

למה לא מלמדים את זה #

הדת #

כל הוראה רצינית של אפיסטמולוגיה תיתפס, ובצדק, כאיום על הדת. לא רק על הסמכות הדתית, אלא על האמונה הדתית ברמה האישית. ילד שלומד לשאול "איך אנחנו יודעים את זה?" ישאל את זה בסופו של דבר גם על כתבי הקודש. המערכת יודעת זאת, ולכן את השאלה הזאת לעולם אין מלמדים.

הפוליטיקאים מעדיפים את זה כך #

כפי שאמר ג'ורג' קרלין, האנשים שבשלטון רוצים אוכלוסייה חכמה מספיק כדי להפעיל את המכונות ולמלא את הניירת, אבל לא חכמה מספיק כדי לנתח באופן ביקורתי את מה שעושים לה. ציבור שלמד אפיסטמולוגיה היה בוחן בקפידה את המעשים ואת הרעיונות של הפוליטיקאים עצמם. זה לא הציבור שרוב הפוליטיקאים רוצים.

את המורים מעולם לא לימדו את זה #

הכשרת המורים גרועה, והמורים עצמם אינם מאומנים באפיסטמולוגיה. שאלו מורה טיפוסי איך אנחנו יודעים שיציאת מצרים לא התרחשה, והוא לא יוכל להוביל תלמיד דרך הארכיאולוגיה, הראיות החסרות, או האופן שבו נכתבו טקסטים עתיקים. הוא ייסוג אל "כך כתוב בספר". מורים שמעולם לא למדו אפיסטמולוגיה אינם יכולים ללמד אותה, וכך כל דור של מורים אינו מאומן בדיוק כמו קודמו.

המבחנים מתגמלים תשובות, לא חשיבה #

במקצועות מסוימים מספיק לבדוק את התשובה. במתמטיקה, הסיכוי לנחש את התשובה הנכונה קלוש כל כך, שתשובה נכונה היא ראיה טובה לחשיבה נכונה. אבל בהיסטוריה, באזרחות ובדת, כל העניין הוא אפיסטמולוגיה. ל"האם יציאת מצרים התרחשה?" יש תשובה קצרה שכל אחד יכול לשנן. החשיבה שמאחוריה היא המקצוע האמיתי, ובדיוק אותה בתי הספר מדלגים.

השם עצמו #

האקדמיה לא עוזרת. "אפיסטמולוגיה" נשמע מתנשא, כמו משהו ששמור לדוקטורנטים בפילוסופיה. בבית ספר יסודי אפשר לקרוא לזה פשוט "איך אנחנו יודעים?" הליבה שלו פשוטה מספיק לילד בן שמונה, וילדים שואלים "איך אתה יודע?" באופן טבעי, עד שבית הספר מרגיל אותם להפסיק.

גם האוניברסיטאות לא מתקנות את זה #

אפשר להיות פיזיקאי מוערך או כימאי מוכשר בלי לדעת עליה דבר. האוניברסיטאות מחייבות קורסים באנגלית כשפה זרה ובחינוך גופני. הן אינן מחייבות אפיסטמולוגיה.

האוניברסיטאות כן מלמדות אותה במקום שבו תחום אינו יכול לתפקד בלעדיה. סטודנטים להיסטוריה לומדים קורסים בשיטה היסטורית, ולומדים לבקר מקורות ולשקול עדויות סותרות. אבל אפיסטמולוגיה כמיומנות כללית, המיומנות שכל אזרח צריך כדי להבין נאום של פוליטיקאי או טענה רפואית, אינה נדרשת מאיש.

אולי זה לא תפקידה של האוניברסיטה. אבל ברגע שהאוניברסיטה יודעת שבתי הספר היסודיים והתיכונים נכשלו בהוראתה, היא חייבת לקחת על עצמה את המשימה. מישהו צריך לעשות את זה.

איפה המקום שלה #

אבל באופן אידיאלי, מקומה בבית הספר היסודי. שם נוצרים הרגלי האמונה, ושם היא מגיעה לכולם, לא רק למיעוט שממשיך לאוניברסיטה. אם ילדים היו לומדים איך אנחנו יודעים דברים, האוניברסיטאות היו יכולות לחזור למה שהן עושות הכי טוב: לאפשר לאנשים להתמחות בכל מדע או תחום שיבחרו.

עובדות מתיישנות. היכולת להבחין במה שנכון לעולם לא מתיישנת.