מקומה של התאולוגיה הוא לצד האסטרולוגיה, מחוץ לאוניברסיטה
דמיינו אוניברסיטה מודרנית שמכריזה על הקמת חוג לאסטרולוגיה. תואר ראשון, תוכנית לתואר שני, דוקטורטים בפירוש מפות לידה. התגובה הייתה מידית ואחידה. הסנאט האקדמי היה מוחה, המדענים היו כותבים מכתבים חריפים, התורמים היו פורשים. איש לא היה צריך לפרט את ההצדקה, מפני שהיא מובנת מאליה: אסטרולוגיה אינה תחום ידע. אין לה בסיס אמפירי, אין לה טענות שניתן להפריך, ואין לה מנגנון לוגי המסוגל להפיק מסקנה תקפה.
ובכל זאת, אותן אוניברסיטאות, בכל רחבי העולם, מחזיקות פקולטות לתאולוגיה ממומנות היטב, עם קתדרות ותוכניות לתואר, ואיש אינו מוחה כלל.
אני רוצה לטעון שאין כאן הבחנה אינטלקטואלית. זו תאונה היסטורית המוגנת על ידי מסורת. מבחינה אפיסטמולוגית, התאולוגיה עומדת בדיוק על אותה קרקע שעליה עומדת האסטרולוגיה, ולאף אחת מהן אין מקום במוסד שתכליתו היא חיפוש הידע.
הנחות, לוגיקה, מסקנות
עבודה אקדמית נשענת על הסכם פשוט. טיעון מתחיל מהנחות קוהרנטיות שניתן להראות שהן מתקיימות, מתקדם בלוגיקה תקינה, ומסתיים במסקנות שניתן להעריך, לבחון או לערער עליהן מול העולם. התאולוגיה מחקה את התהליך הזה. היא שואלת את אוצר המילים של המלומדות ולא כלום ממבנהּ, והיא נכשלת בכל שלושת השלבים.
את ההנחות אי אפשר לבחון. במלומדות אמיתית הנחה היא ניתנת לאימות אמפירי, ניתנת להדגמה מתמטית, או אקסיומה שכל אחד יכול לראות. התאולוגיה מתחילה בהנחת המסקנה שלה: שישויות על-טבעיות קיימות, שהתרחשה התגלות, שטקסט נושא סמכות אלוהית. הנחה שאי אפשר לבדוק, לאמת, או אפילו להגדיר בבירור אינה הנחה. היא קביעה.
הלוגיקה רצה בחלל ריק. התאולוגיה זוכה לעיתים קרובות לשבחים על המורכבות של הוויכוחים הפנימיים שלה, על הבחנותיה הסכולסטיות ועל הטקסונומיות המשוכללות שלה. אבל מורכבות אינה לוגיקה. אסטרולוג יכול לחשב, בדיוק מתמטי אמיתי, את היחסים הזוויתיים בין כוכבי הלכת לבתים השרירותיים של גלגל המזלות. עקביות פנימית בתוך מערכת מומצאת היא קישוט. אם האקסיומות אינן מתחברות למציאות, כל צעד שנובע מהן חסר משמעות, ככל שהצעדים ייראו קפדניים.
המסקנות אינן יכולות להיכשל. מסקנה אמיתית אומרת לנו משהו על העולם שהיה יכול, באופן עקרוני, להתברר אחרת. בתאולוגיה כל תוצאה קבועה מראש על ידי הדוגמה. כשמופיעה סתירה, ההיפותזה אינה מתוקנת; במקום זאת יש פנייה למסתורין, לאי-היכולת לבטא את האלוהי, או לאקרובטיקה פרשנית כלשהי. מערכת שבה אף תצפית לעולם אינה יכולה להוכיח שטענה שגויה היא מערכת שאינה יכולה להגיע למסקנה אמיתית, מפני שהיא ויתרה על המנגנון היחיד שבאמצעותו מסקנה זוכה להיות אמיתית. כתבתי בעבר על מדוע התאולוגיה מעולם לא גילתה דבר; זו הסיבה.
ההקבלה, תכונה אחר תכונה
סירובה של האוניברסיטה לארח את האסטרולוגיה חושף את הסטנדרט הכפול שהיא מעניקה לתאולוגיה. הציבו את השתיים זו לצד זו:
| תכונה | אסטרולוגיה | תאולוגיה |
|---|---|---|
| הטענה היסודית | גרמי השמיים קובעים את גורל האדם ואופיו | ישויות על-טבעיות מכתיבות את המציאות הקוסמית והמוסרית |
| בסיס אמפירי | אין; הופרך בבדיקות אסטרונומיות ופסיכולוגיות | אין; חסין מאימות או מבדיקה מעצם תכנונו |
| שיטה | פיתוח טקסטים עתיקים, הרמנויטיקה, מיפוי סמלי | פיתוח טקסטים עתיקים, הרמנויטיקה, דיאלקטיקה דוגמטית |
| מנגנון פנימי | כללים, מפות, היבטים וסיווגים משוכללים | דוקטרינות, אפולוגטיקה ומודלים מושגיים משוכללים |
| מעמד באוניברסיטה | נדחית בכל מקום כפסאודו-מדע | תארים, קתדרות, יוקרה ומימון חוגי |
אילו מורכבות, אריכות ימים ומסורת טקסטואלית היו די בהן כדי לזכות בלגיטימציה אקדמית, האסטרולוגיה הייתה ראויה למסדרון לצד האסטרונומיה. יש לה את שלושתן. האוניברסיטה צודקת כשהיא משאירה אותה בחוץ, וכשהיא משאירה אותה בחוץ ובו בזמן מקבלת בברכה את התאולוגיה, היא חושפת שהסטנדרט המופעל אינו סטנדרט אפיסטמי.
אמונה אינה ידע
שורש הטעות הוא הזיהוי של אמונה עם ידע. האפיסטמולוגיה קבעה מזמן שאמונה ללא הצדקה ואמת אינה ידע. שכנוע אישי, ירושה תרבותית ונחמה קיומית הם עובדות פסיכולוגיות על המאמין. הם אינם הישגים אינטלקטואליים, והם אינם אומרים דבר על העולם.
אוניברסיטה קיימת כדי לשמר, לגלות ולהעביר ידע. היא המקום לדיסציפלינות שמגישות את ההיפותזות שלהן לביקורת, לבחינה אמפירית ולאפשרות של הפרכה. כשהיא מעניקה תעודה, ומעל לכול תעודה לתואר מתקדם, היא מאשרת שבעליה שלט בחקירה המסוגלת להרחיב את ההבנה האנושית. הענקת תעודה כזו בתחום שאין בו הנחות שניתן לבדוק, אין בו לוגיקה שנוגעת בעולם ואין בו מסקנות שניתן לבחון, מזילה כל תואר אחר שהמוסד מעניק. הדוקטורט בתאולוגיה והדוקטורט בפיזיקה תלויים על אותו קיר ונושאים את אותו תואר, ורק אחד מהם הושג על ידי גילוי של משהו.
את הדת אפשר לחקור, את התאולוגיה אי אפשר לעשות
דבר מכל זה אינו אומר שאין לחקור את הדת. יש לחקור אותה, ובאינטנסיביות. הדת כתופעה היסטורית, סוציולוגית, פסיכולוגית, ספרותית, היא מושא לגיטימי לחלוטין לחוגים להיסטוריה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה וספרות. בחוגים אלה הדת נבחנת מבחוץ, כבנייה אנושית, באותם כלים המופעלים על כל בנייה אנושית אחרת.
התאולוגיה אינה זה. התאולוגיה אינה חוקרת את הדת כמושא חיצוני. היא פועלת מתוך ההנחות הבלתי מאומתות של הדוגמה, ומקבלת כנתון בדיוק את הדברים שהדיסציפלינות האחרות היו יוצאות להסביר. הסוציולוג שואל מדוע אנשים מאמינים בתחיית המתים. התאולוג שואל מה פירושה של תחיית המתים, לאחר שכבר הניח שהיא התרחשה. אחת מאלה היא שאלת מחקר. האחרת היא פרקטיקה דתית לבושה בגלימה.
ההירתעות של האקדמיה מלומר זאת בקול רם היא מאותו סוג כמו הירתעותה מלהאשים את הדת בדבר. אבל העיקרון כבר מקובל; רק היישום חסר. אנו מסכימים שלאסטרולוגיה אין מקום באוניברסיטה מפני שחסרות לה ראיות ולוגיקה. אותו סטנדרט, מופעל ביושר, מפנה את התאולוגיה באותו יום. מקומה בבתי מדרש, בבתי תפילה ובהתבוננות פרטית, ובאף אחד מהמקומות האלה אין היא זקוקה לנייר המכתבים של אוניברסיטה.