אירועים גדולים באים ממתח מאוחסן, ודמוקרטיה ישירה משחררת אותו מוקדם
מדע המערכות המורכבות מתאר כלכלות ומדינות כבנות משפחה שכוללת גם רעידות אדמה, שריפות יער ומפולות שלגים. למשפחה יש חתימה: גודלי האירועים שלה נוהגים לפי חוק חזקה. אירועים קטנים שכיחים, גדולים נדירים, ואין תקרה טבעית. מדי פעם המערכת מייצרת משהו עצום: קריסת שוק, מלחמה, שפל, מהפכה.
התיאור הזה הוא כיום סטנדרטי. מה שפחות מוסקים ממנו הוא מה הוא אומר על איך לשלוט.
מאין באים אירועים גדולים
התיאוריה אינה יכולה לנבא את האירועים הגדולים. איש אינו יודע איזה ניצוץ מתחיל את השריפה. אבל היא אומרת משהו מוגדר על מאין הם באים, וזה שימושי יותר ממה שניבוי היה.
אירוע גדול הוא שחרור של מתח שהמערכת אחסנה, לעיתים קרובות זמן רב. היער נשרף באופן קטסטרופלי מפני שעשרות שנים של שריפות קטנות נמנעו והדלק הצטבר. ההעתק מחליק באלימות מפני שלא החליק בעדינות במשך מאה שנה.
פוליטיקה וכלכלה מאחסנות מתח באותו אופן. מלחמת העולם הראשונה לא התחילה בירייה בסרייבו; הבריתות כבר היו במקומן, תוכניות הגיוס כתובות, התלונות בנות עשרות שנים. הירייה הייתה ניצוץ שנפל על דלק שנערם במשך דור. קריסה פיננסית היא באותה צורה: שנים של הלוואות שלא היו צריכות להינתן, שכל אחת מהן הייתה קטנה, עד שדי צדדים סירבו בו זמנית להאמין שההלוואות שוות את ערכן הנקוב וכל המבנה נכנע. מונופול שרץ עשרות שנים, עבדות שרצה מאות שנים, הם מתח מאוחסן באותו מובן: הסדרים שאנשים רבים מאוד מתאמצים נגדם בשקט, מוחזקים במקומם על ידי האינטרס של מעטים.
הניצוץ בלתי צפוי. ערימת הדלק אינה כזו. היא גלויה לעין במשך שנים, לכל מי שבוחר להסתכל.
מה התיאוריה אומרת על הימנעות מהם
אם האירוע הגדול הוא מתח מאוחסן שמשתחרר, אז יש רק דרך אחת להקטין את גודלו: לשחרר את המתח מוקדם יותר, בכמויות קטנות יותר.
תורת המערכות המורכבות אומרת בדיוק את זה. מערכת שמתקנת את עצמה ברציפות, שמניחה להתאמות קטנות להתרחש כשהלחץ אליהן עולה, אינה צוברת את הדלק לקטסטרופלית. עדיין יש לה אירועים; יש לה הרבה קטנים במקום עצום אחד נדיר. זו אינה דרך להימנע מכל האירועים. זו דרך לשנות את התפלגות גודליהם, שהיא הדבר היחיד הזמין.
בתרגום לממשל: מערכת ממשל טובה היא כזו שמפחיתה מתח ללא הרף, ורעה היא כזו שמאחסנת אותו.
שחרור מתח הוא בעצמו מתוח
ההתנגדות הברורה היא ששחרור מתח אינו חינם. להגיד לבנק שאסור לו לתת סוג של הלוואות יוצר סכסוך עם הבנק. להגיד לאזור שאסור לו להחזיק עבדים יצר מלחמה. הפחתת מתח פירושה לפעול נגד האינטרס של מישהו לפני שהאינטרס גדל די כדי לכפות את העניין.
זה נכון, וזה כל העניין. הסכסוך הקטן עכשיו הוא החלופה לעצום מאוחר יותר. מערכת שנמנעת מהסכסוך הקטן, מפני שהצד בעל העניין חזק די כדי למנוע אותו, היא מערכת שבחרה באירוע הגדול בלי לומר זאת. הדלק ממשיך להיערם, וכל המעורבים יכולים לומר בכנות שלא עשו דבר.
מי מאחסן את המתח
עכשיו שאלו מי, בהסדרים שלנו, עושה את האחסון.
המתחים הם בין קבוצות אינטרס לציבור, בין מיעוטים המחזיקים במשאב לרוב שמשלם עליו, בין בנקים למפקידיהם, בין מדינות. והצדדים שמייצרים מתח הם, באופן מכריע, קבוצות מאורגנות שרודפות את האינטרס שלהן נגד רוב מפוזר: הן מחזיקות במונופול, הן נותנות את ההלוואות, הן שומרות על ההסדר שאנשים רבים מאוד מתאמצים נגדו. מדינות עושות אותו דבר ביחסיהן זו עם זו.
ממשל ייצוגי הוא בדיוק המוסד שהקבוצות האלה יודעות לעבוד איתו. כתבתי על למה אינטרסים מרוכזים מביסים מפוזרים בתוכו, ועל למה מוסדות שורדים זמן רב אחרי שהציבור רוצה בהיעלמם. שניהם תיאורים של מערכת שמאחסנת מתח: התיקון הקטן זמין תמיד ולעולם אינו נעשה, מפני שלצד שהאינטרס שלו ייפגע יש יותר אחיזה בבית המחוקקים מאשר למיליונים שהוא היה מקל עליהם.
למה דמוקרטיה ישירה מתאימה
דמוקרטיה ישירה היא ההסדר שעושה את התיקון הקטן זול.
כשהרוב המפוזר יכול לפעול ישירות, לקבוצת האינטרס אין את מי לשבות. כלל ההלוואות, המונופול, ההסדר שכולם מתאמצים נגדו, יכולים להשתנות בזמן שהמאמץ עדיין קטן, על ידי האנשים שמתאמצים, בלי לחכות שיהפוך למשבר שכופה את ידו של בית מחוקקים. כל שינוי כזה הוא אירוע קטן. כל אחד הוא דלק שהוסר.
איני טוען שהיא מסירה כל מתח. למדינות עדיין יהיו אינטרסים, קבוצות עדיין יתארגנו, דלק מסוים עדיין יצטבר. הטענה השוואתית: מהמערכות הזמינות, זו שבה הרוב יכול לתקן ברציפות מאחסנת הכי פחות, ולכן האירועים הגדולים שלה הם הקטנים ביותר. זה מה שתורת המערכות המורכבות אומרת על רעידות אדמה ויערות, ואיני רואה סיבה שהיא אומרת משהו שונה עלינו.