מה הפיזיקה יכולה ללמד את התחומים שאינם פיזיקה

אנשים שעוברים מהמדעים המדויקים לכל דבר אחר נוטים לעשות אחת משתי שגיאות. הראשונה היא להניח שנושא המחקר עובר איתם: שאפשר לכתוב משוואות לחברה כמו שכותבים אותן לגז. אי אפשר, וכתבתי על הסיבה. השגיאה השנייה הפוכה: משהבחינו שהמשוואות אינן עוברות, להסיק שדבר אינו עובר, ולהשאיר את כל המשמעת בפתח.

השגיאה השנייה גרועה יותר. המשוואות אינן עוברות. ההרגלים עוברים, וההרגלים הם רוב מה שגרם לפיזיקה לעבוד מלכתחילה.

השיעור הראשון הוא ענווה לגבי ההבנה

נתחיל בשיעור הפחות צפוי מתחום המפורסם בביטחונו העצמי.

הפיזיקה היא המקום שבו האנושות גילתה, במסגרת המדויקת ביותר הזמינה, שלהבנה יש גבולות קשים. לבעיית שלושת הגופים אין פתרון סגור כללי: שלוש מסות תחת כבידה, המערכת הפשוטה ביותר שאפשר לדמיין אחרי שתיים, ואי אפשר לרשום היכן יהיו. מערכות כאוטיות מונעות חיזוי מעבר לאופק מסוים באופן עקרוני, לא מפני שחסרים לנו נתונים אלא מפני שהשגיאה בנתונים גדלה מהר יותר מכל יכולת של מכשיר לצמצם אותה. מכניקת הקוונטים הציבה גבול למה שניתן לדעת בו-זמנית על חלקיק יחיד.

אלה אינם פערים שיתמלאו. אלה הוכחות על צורת הידע, והן הושגו בתחום היחיד שבו כל השאר מסומר היטב.

עכשיו העבירו את זה. אם שלוש מסות תחת חוק כוח אחד הן מעבר לחיזוי מדויק, מה מעמדו של חיזוי בטוח על כלכלה, על מלחמה או על בחירות? ההעברה הישרה של הפיזיקה למדעי החברה אינה יותר ביטחון. היא ההכרה שאם המקרה הקל קשה כל כך, המקרה הקשה לא ייפתר במסה מחוכמת.

הגדירו את המונח או אל תשתמשו בו

ההרגל השני הוא הגדרה אופרציונלית.

בפיזיקה מילה פירושה דבר אחד, ופירושה הליך. מסה היא מה שמאזניים מודדים. טמפרטורה היא מה שמדחום קורא. כוח הוא מה שמסיט קפיץ במידה ידועה. כששני פיזיקאים חלוקים, הם אינם יכולים לעולם להיות חלוקים על משמעות המילים, מפני שהמילים קשורות למכשירים.

כמעט כל ויכוח מחוץ למדעים המדויקים הוא, בבדיקה, ויכוח על משמעות המילים, שמתנהל בין אנשים המאמינים שהם מתווכחים על העולם. חירות, צדק, אי-שוויון, דמוקרטיה, אינטליגנציה, תרבות. ההרגל שהפיזיקה מציעה גס ופשוט: לפני שאתם משתמשים במילה, אמרו כיצד הייתם מודדים אותה. אם אינכם יכולים, אתם עדיין רשאים לדבר, אבל כדאי שתדעו שעדיין אינכם אומרים דבר שיכול להיות שגוי.

סחבו את שולי השגיאה

ההרגל השלישי הוא ששום מספר אינו נוסע לבד.

מדידה בפיזיקה היא מספר ואי-ודאות, ותוצאה שנאמרת בלי אי-הוודאות אינה תוצאה. סטודנטים מפסידים על זה נקודות. אי-הוודאות אינה הודאה בחולשה; היא החלק שאומר לכם אם אפשר להשתמש במספר.

מחוץ למדעים המדויקים מספרים נוסעים עירומים כדבר שבשגרה. האבטלה היא חמישה אחוזים. המדיניות תחסוך מיליארד. אחוז ההצבעה היה שישים ושניים. לכל אחד מאלה יש אי-ודאות, לפעמים גדולה, וההשמטה אינה מקרית: מספר עירום משכנע יותר. ההרגל לייבא הוא לשאול, בכל פעם, פלוס-מינוס כמה? ולהתייחס למקור שאינו יכול לענות כאל מקור שלא מדד דבר.

הצהירו על המודל האפס

ההרגל הרביעי הוא השערת האפס, וזה ההרגל שהיעדרו גורם את הנזק הרב ביותר.

לפני שפיזיקאית טוענת לאפקט, היא מצהירה כיצד ייראו הנתונים אם אין אפקט, ומראה שהנתונים אינם נראים כך. בלי האפס כל תבנית היא ראיה לכל מה שכבר האמנתם, מפני שבני אדם רואים תבניות בכל דבר, כולל ברעש.

בהיסטוריה, בכלכלה, בפוליטיקה, האפס כמעט לעולם אינו נאמר. אחרי מדיניות באה צמיחה, אז המדיניות גרמה לצמיחה. מנהיג נכנס לתפקיד ומלחמה מסתיימת, אז המנהיג סיים אותה. השאלה הראשונה שהפיזיקה מאמנת אתכם לשאול היא: איך זה היה נראה בכל מקרה? לפעמים התשובה היא שזה היה נראה בדיוק אותו דבר, ואז לסיפור אין תוכן.

העדיפו את הדבר שאפשר למדוד

ההרגל האחרון הוא העדפה, לא כלל, וזה ההרגל שכל המעברים הגדולים במדע הלכו בעקבותיו.

בהינתן בחירה בין מושג עשיר שאי אפשר למדוד ומושג דק שאפשר, קחו את הדק. הכימיה הפכה למדע כשהפסיקה לדבר על מהויות והחלה לשקול דברים. הרפואה הפכה למדע כשהפסיקה להסביר והחלה לספור תוצאות. בכל מקרה אוצר המילים העשיר הרגיש כמו הבנה ולא הניב דבר, ואוצר המילים הדק הרגיש כמו התרוששות והניב הכול.

מדעי החברה מלאים במושגים עשירים, והעושר נחשב לעומק. ההעברה מהפיזיקה אומרת: העושר הוא הבעיה. מצאו את הדבר שאפשר לספור, ספרו אותו, ותנו למושגים העשירים להצדיק את מקומם בכך שינבאו משהו, או ללכת.

מדוע זו אינה קנאת פיזיקה

דבר מן האמור אינו דורש שמשוואה אחת מהפיזיקה תחול על אנשים, ודבר ממנו אינו מניח שחברות הן מכניות. הוא מבקש סט של נימוסים: דעו מה אינכם יכולים לדעת, הגדירו לפני שאתם מתווכחים, לעולם אל תאמרו מספר בלי אי-הוודאות שלו, אמרו כיצד ייראה העולם אם אתם טועים, והעדיפו את הניתן למדידה.

הפיזיקה לא הצליחה מפני שנושאה היה פשוט. היא הצליחה מפני שאימצה את ההרגלים האלה לפני כל אחד אחר, והיא אימצה אותם מפני שהייתה התחום הראשון שבו העולם דחף בחזרה בחוזקה מספקת כדי להפוך אותם לבלתי נמנעים. התחומים האחרים נדחפים בחזרה בעדינות רבה יותר, וזו בדיוק הסיבה שהם זקוקים להרגלים יותר ויש להם אותם פחות.