הבורסה עושה שני דברים, ואי אפשר לשמור על אחד בלי השני

שאלו מגן של הבורסה למה היא משמשת ותקבלו תשובה טובה. שאלו מבקר ותקבלו תשובה טובה אחרת. שניהם צודקים, והעובדה המעניינת היא שהם מתארים את אותה מכונה.

התפקיד הראשון

הבורסה היא מכשיר לאיסוף כסף מאנשים רבים שיש להם קצת ולהפנייתו למפעלים שזקוקים לו. חברה שרוצה לבנות מפעל מוכרת תביעה על רווחיה העתידיים לאלפי זרים, והזרים, שלעולם לא היו מוצאים את החברה בעצמם, מקבלים חלק במשהו יצרני. זה טוב באמת. כך נבנו מסילות רכבת, רשתות חשמל ומפעלי שבבים, ושום חלופה מתוכננת לא עשתה זאת טוב כמותה.

הנזילות היא חלק מהטוב. מפני שאפשר למכור את המניה מחר, אתם מוכנים לקנות אותה היום. בלי שוק משני איש לא היה מוסר כסף לחברה לשלושים שנה בלי דרך החוצה, והשוק הראשוני היה מתייבש.

התפקיד השני

אותה מכונה היא מכשיר להעברת עושר מן הבלתי מאורגנים אל המאורגנים.

בצד אחד של כל עסקה יש אנשים שזו פרנסתם: חברות עם אנליסטים, עורכי דין, קו ישיר להנהלה, ומכונות שרואות את זרם הפקודות לפניכם. בצד השני יש אנשים שקנו קרן מפני שעמית לעבודה קנה, או שמכרו בבהלה מפני שהחדשות אמרו למכור. כל עסקה בין שני הצדדים היא העברה, והיא זורמת בממוצע בכיוון אחד. לא בכל עסקה, אבל לאורך שנים, מן הצד שמתייחס לשוק כתחביב אל הצד שמתייחס אליו כעבודה.

זו אינה שערורייה על חברה מסוימת. זה מה ששוק עושה כשהמשתתפים אינם שווים במידע ובסבלנות. לבורסה לא אכפת מי באיזה צד; היא מסלקת את העסקאות.

מדוע אי אפשר להפריד ביניהם

הנה הנקודה שאני רוצה להעלות, ואני חושב ששני המחנות מפספסים אותה בדרך כלל.

המבקר רוצה את התפקיד הראשון בלי השני: לגייס הון, אבל להפסיק את המקצוענים הניזונים מהחובבים. המגן רוצה לדבר על התפקיד הראשון ולהתייחס לשני כאל עוולה שאפשר להסדיר ולסלק.

אף אחד מהם אינו זמין. התפקיד השני הוא התפקיד הראשון כשמסתכלים עליו מהצד השני. הנזילות שגורמת לאנשים להיות מוכנים להשקיע היא אותה נזילות שמאפשרת למאורגנים לסחור נגד הבלתי מאורגנים בכל שנייה של כל יום. גילוי המחירים שמקצה הון היטב נעשה בדיוק על ידי האנשים שמרוויחים מכך שהם טובים בזה מכם. הוציאו את המקצוענים והשוק נעשה פחות נזיל וגרוע יותר בתמחור, וזה פוגע בתפקיד הראשון. הוציאו את החובבים ולמקצוענים אין על מי להיות טובים יותר.

אז הבורסה אינה מוסד טוב עם הרגל רע. היא דבר אחד עם שני פנים, ולפנים אותה צורה.

הצעה צנועה

אם אי אפשר להפריד את שני התפקידים, אולי אפשר לאזן אותם מחדש, ואני רוצה להציע מנוף אחד.

דרשו שמניה, משנקנתה, תוחזק תקופת מינימום. נאמר חצי שנה.

חשבו מה זה עושה. התפקיד הראשון בקושי נפגע: חברה עדיין יכולה לגייס הון, משקיע עדיין יכול לצאת, רק לא מחר. מי שקונה מניה מפני שהוא מאמין במפעל אינו מושפע; חצי שנה אינה כלום בעיניו.

התפקיד השני נפגע קשה. כמעט כל מה שהמאורגנים עושים לבלתי מאורגנים תלוי במהירות: ריצה לפני הפקודות, מומנטום, מסחר בחדשות לפני שנספגו, כל המנגנון שתיארתי במקום אחר. רצפה של חצי שנה עושה את רובו בלתי אפשרי. אי אפשר לגזור רווח מעסקה שחייבים לשבת בה חצי שנה. צריך באמת לצדוק לגבי החברה.

יש עלויות אמיתיות. הנזילות יורדת, ואיתה חלק מהנכונות להשקיע. גידור נעשה קשה יותר. חברות שחיות מעשיית שוק היו מתכווצות או עוזבות. איני מתיימר לומר שאלה קטנות.

אבל שימו לב לצורת הפשרה. כל עלות נופלת על התפקיד השני, ורק שארית מגיעה לראשון. זה מה שהייתם מצפים מכלל שמעלה את מחיר המהירות ומשאיר את מחיר השיקול במקומו. אם הבורסה חייבת לעשות את שני הדברים, כלל שממסה את זה שאיננו אוהבים וחוסך את זה שאנחנו רוצים הוא בערך הטוב ביותר שאפשר לעשות.

מה איני אומר

איני אומר שיש לבטל את הבורסה, ואיני אומר שהתפקיד השני הוא גניבה. אנשים מיודעים יותר וסבלניים יותר המרוויחים יותר מאנשים שאינם כאלה — כך פועל כל שוק, וכך נעשה התמחור.

אני אומר שעלינו להפסיק לתאר את הבורסה כמוסד לגיוס הון עם קזינו מצער שצמוד אליו. הקזינו הוא גיוס ההון. ההתחזות לאחרת היא הסיבה שכל רפורמה מכוונת למטרה הלא נכונה, ושהמקצוענים תמיד, איכשהו, אינם מושפעים.