האם מסחר אלגוריתמי בטווחי זמן קצרים טוב או רע לשוק?

זו שאלה שנויה במחלוקת אמיתית, ואנשים סבירים בתחומי המימון והכלכלה חלוקים בה. הנה תמונת המצב הכנה של הטיעונים.

הטיעון שזה טוב (או לפחות חיובי נטו)

מסחר אלגוריתמי בטווחי זמן קצרים, ובמיוחד עשיית שוק בתדירות גבוהה, צמצם באופן דרמטי את מרווחי הקנייה־מכירה בהשוואה לעידן שקדם למסחר האלקטרוני. משקיעים פרטיים משלמים היום שבריר ממה ששילמו בעבר בעלויות עסקה מובלעות. השווקים גם עמוקים יותר ונזילים באופן רציף יותר — בדרך כלל אפשר לסחור בהיקפים משמעותיים בלי להמתין לצד נגדי אנושי.

גילוי המחיר מהיר יותר: מידע נטמע במחירים תוך אלפיות שנייה במקום תוך דקות, ואפשר לטעון שמשמעות הדבר היא שהמחירים "נכונים יותר" בחלק גדול יותר מהזמן. ארביטראז' בין מכשירים קשורים — למשל בין תעודת סל לבין הניירות המרכיבים אותה — שומר על עקביות המחירים באופן שמיטיב עם כל מי שמחזיק בכל אחד מהצדדים.

הטיעון שזה רע (או שיש לזה עלויות כבדות)

חלק ניכר מפעילות ה־HFT הוא מרוץ סכום־אפס אחר מהירות. מיליארדים מוצאים על מגדלי מיקרוגל ועל קולוקיישן שאינם מייצרים ערך כלכלי אמיתי — הם רק מחלקים מחדש את השאלה מי לוכד את המרווח. מבקרים כמו מייקל לואיס (Flash Boys) וכלכלנים כמו אריק בודיש טוענים שמדובר בבזבוז קלאסי של מרוץ חימוש.

הנזילות שהאלגוריתמים מספקים עלולה להיות אשליה: היא מתאדה בדיוק כאשר השווקים נתונים בלחץ. ה־Flash Crash של 2010, אירוע ההתרסקות המהירה בשוק האג"ח הממשלתי ב־2015, ומקרי ניתוק שונים של תעודות סל — כולם מציגים את אותה תבנית: הביקוש נעלם ברגע הגרוע ביותר האפשרי.

חלק מהאסטרטגיות הן טורפניות באופן פשוט ומובהק והובילו להעמדה לדין: spoofing, layering, והצתת מומנטום. וקיים חשש עדין יותר, שמסחר מהיר במיוחד מטיל מס על סוחרים מיודעים אך איטיים יותר — אותם משקיעים פונדמנטליים שעושים מחקר אמיתי — ובכך מרתיע בדיוק את סוג הניתוח שהופך את המחירים לאינפורמטיביים מלכתחילה.

היכן יש יותר הסכמה

רוב הכלכלנים מסכימים שמידה מסוימת של אוטומציה ומסחר אלקטרוני הייתה מועילה בבירור. המחלוקת נסבה בעיקר על התשואה השולית של מהירויות הולכות וגדלות (תחרות ברמת הננו־שנייה) ועל אסטרטגיות טורפניות ספציפיות.

הצעות כמו מכרזי אצווה תכופים (בודיש, קרמטון ושים) מנסות לשמר את היתרונות תוך חיסול מרוץ המהירות — להחליף מסחר רציף במכרזים בדידים קצרים מאוד, כך שלהיות ראשון במיקרו־שנייה יחדל להיות משמעותי. זהו ויכוח מדיניות פעיל ולא שאלה מוכרעת.

הקריאה הכנה שלי

הגל הראשון של המעבר לאלקטרוניקה היה כמעט בוודאות טוב לשווקים. המרווחים הצטמצמו, הנגישות התרחבה, ועלות המסחר עבור אנשים רגילים קרסה. החלק הזה אינו באמת שנוי במחלוקת.

האם מרוץ החימוש הנוכחי במהירות מוסיף משהו מעבר לאלפיות השנייה הראשונות — את זה הרבה יותר קשה להצדיק מטעמי יעילות. החששות ליציבות מערכתית אמיתיים אך קשים לכימות — אנחנו יודעים שנזילות יכולה להיעלם תחת לחץ, אבל לחזות מתי וכמה זו בעיה אחרת לגמרי.

אם הייתם מכריחים אותי לבחור: עצם קיומם של שווקים אלקטרוניים מהירים הוא דבר טוב, והננו־שנייה השולית כנראה לא.