האם אפשר לנקוב במספר לאלוהותו של ישו?
האם אפשר להצמיד הסתברות לטענה שישו היה בן האלוהים? השאלה נשמעת קלילה, אבל היא תרגיל מועיל - לא משום שהמספר שיוצא ממנה משמעותי כשלעצמו, אלא משום שהבירור מהיכן המספר מגיע חושף בדיוק כמה מהאמונה שלכם היא ראיה וכמה ממנה היא מחויבות מוקדמת.
מדוע קשה לתת מספר נקי
"בן האלוהים" היא טענה מטאפיזית על טבעה היסודי של המציאות, ולא פסוקה אמפירית רגילה. המנגנון ההסתברותי - מרחב מדגם, ראיות לעדכון, מחלקת ייחוס - מתאים לה בצורה גרועה. לכן כל אומדן מונע בעיקר מהפריור שאיתו התחלתם ולא ממשהו ספציפי לישו. כדאי לומר זאת מראש, כי אחוז שנשמע בטוח נוטה להסתיר את העובדה שכל העבודה נעשתה עוד לפני שהגיעו הראיות.
פירוק הטענה
הטענה היא למעשה שרשרת, וההסתברות הכוללת שלה היא בקירוב מכפלת החוליות:
- האם קיים בכלל אל מהסוג הרלוונטי?
- בהינתן זאת, האם האל הזה מתערב אישית בהיסטוריה?
- בהינתן זאת, האם דווקא הסיפור הנוצרי על ישו הוא ההתגלמות האמיתית - להבדיל מטעות, ממיתולוגיזציה, או מאחת מני אלפי טענות דתיות מתחרות?
מכיוון שהחוליות מוכפלות, הסך הכול צונח במהירות אלא אם מתחילים בפריורים תיאיסטיים חזקים. אפילו 50% נדיבים בכל חוליה מנחיתים אתכם על 12.5%, והחוליה השלישית היא המקום שבו נגרם הנזק האמיתי: אין מדובר בהשערה אחת מול שלילתה, אלא בהשערה אחת מול אלפי חלופות סותרות זו את זו.
מה ההיסטוריה יכולה להכריע ומה לא
יש הסכמה מחקרית רחבה שאדם בשם ישו חי, הטיף, נטבל ונצלב. אבל "חי ונצלב" היא טענה שונה לחלוטין מ"היה בן האלוהים". שום מסמך ושום ממצא אינם יכולים לבסס אלוהות. הבשורות נכתבו בידי מאמינים מחויבים עשרות שנים לאחר האירועים - וזה בדיוק מה שהייתם מצפים לו בין אם הטענה נכונה ובין אם היא התיאולוגיה של קהילה אדוקה. ראיה שסבירותה זהה תחת שתי ההשערות נושאת אפס מידע. זה לב העניין: הרישום ההיסטורי, מוצק ככל שיהיה, פשוט אינו נוגע לשאלה שמעניינת אנשים באמת.
היכן נוחת המספר
- נוצרי מחויב: קרוב ל־1, כוודאות מבוססת אמונה.
- נטורליסט מחויב: קרוב ל־0, כי המסגרת נדחית כבר בחוליה הראשונה.
- אגנוסטי אמיתי: אחוזים בודדים לאחר הכפלה לאורך השרשרת והתאמה לטענות המתחרות על אותה משבצת.
אם חייבים מספר יחיד מנקודת פתיחה אגנוסטית, משהו סביב 3% הוא בר־הגנה - עם ההסתייגות החזקה שהמספר הוא בעיקר הפריור ולא הראיות.
הוויכוח על פריור אפס
המחלוקת המעניינת אינה על הטענה עצמה אלא על השאלה אם נטורליסט מחויב צריך לקבוע פריור אפס בדיוק, או רק משהו קטן מאוד. הטיעונים נגד אפס ממש:
- אפס אינו ניתן להזזה. עדכון בייסיאני מכפיל. כל דבר כפול אפס נשאר אפס. זו אינה ספקנות קיצונית אלא טענת אי־אפשרות, והיא הופכת את האמונה לחסינה מפני כל ראיה שהיא.
- כלל קרומוול. לכל פסוקה שאינה סתירה לוגית, פריור אפס משאיר אתכם בלתי ניתנים לשכנוע אפילו בעולמות שבהם הטענה נכונה. קביעת פריור 0 היא בבואה של בריאתן צעיר־ארץ שקובע 1 - אותו מהלך בלתי־ניתן־להפרכה, רק מכוון לכיוון ההפוך. "יש אלוהים" אינה סתירה כפי ש"עיגול מרובע" היא.
- שני פריורים כרוכים יחד. אפסילון על ישו ספציפית - האיש הזה, המסורת הזו, מבין אלפי מתמודדים - קל להגנה. אבל אפסילון על הטענה כולה הוא למעשה פריור אפסי על תיאיזם בכלל, מה שדורש כמעט־ודאות בשאלה פילוסופית פתוחה באמת.
- אי־ודאות מודל. ראוי לשמור הסתברות מסוימת לאפשרות שכל המסגרת שלכם שגויה בדרכים שאינכם מסוגלים לראות כרגע. אם אתם בטוחים ב־99.9% שהנטורליזם שלם, אז כל ההשערות העל־טבעיות יחד אינן יכולות לשבת מתחת ל־0.1%. זו רצפה, והיא אינה אפסילון. חידות פתוחות - מדוע יש משהו ולא כלום, כיוון עדין, הבעיה הקשה של התודעה - אינן מוכיחות דבר, אך גם לא נסגרו כראוי.
והנגד־טיעון ההוגן: אי־ודאות מודל אינה חייבת להעדיף תיאיזם על פני אינסוף המסגרות האחרות שעשויות להחליף את הנטורליזם. מסת ההסתברות הדולפת דווקא ל"הנצרות צודקת" יכולה להישאר זעירה. זו הסיבה שהשורה התחתונה יכולה להישאר קטנטנה ועדיין לא להיות אפס בדיוק.
השורה התחתונה
שתי שאלות נפרדות, ושתי תשובות שונות.
ברמת האובייקט - האם טענת האלוהות נכונה? - הנטורליסט צודק בעיקרון. ההיסטוריה אינה מזיזה את אלוהותו של ישו לשום מקום משמעותי, וההכפלה לאורך השרשרת מנחיתה את התוצאה לקרקע.
לגבי הפריור - האם הוא צריך להיות אפס בדיוק ולא רק זעיר? - לא. פריור אפס נוטש את האמפיריציזם ומאמץ את ההרגל היחיד שהופך אמונה לחסינה לצמיתות מפני תיקון. ההרגל הזה הוא בדיוק מה שאנחנו מבקרים אצל המאמין. הוא אינו טוב יותר כשאנחנו מאמצים אותו בעצמנו.
המספר צריך להיות קטן. אחוזים בודדים או פחות על המסגרת, מוכפלים הרבה מטה עבור הטענה הספציפית. אבל לא אפס ממש, וההבדל חשוב יותר בשל מה שהוא אומר על האופן שבו אנחנו מחזיקים באמונותינו מאשר בשל מה שהוא אומר על ישו.