לוגיקה אינה יכולה להביא דבר לידי קיום

תאיסטים טוענים לעיתים שאלוהים הוא מקורה של הלוגיקה. הניחו לזה — זה בלתי מבוסס וזו אינה השאלה המעניינת.

השאלה המעניינת היא האם ניתן לבסס את קיומו של אלוהים בטיעון לוגי בכלל. הטיעון האונטולוגי אומר שכן, וגרסאות שלו מסתובבות מאז אנסלם. אני רוצה לטעון שכל המפעל שגוי מיסודו, לפני שנבחן טיעון מסוים כלשהו.

מה הלוגיקה היא

לוגיקה היא חקירת מה שנובע מהנחות. זהו כל תוכנה.

כלומר, כל מה שאתם יכולים להוכיח היה כבר נוכח, בצורה כלשהי, בהנחות. גזירה תקפה אינה מוסיפה מידע; היא הופכת למפורש את מה שההנחות כבר הכילו. זו הסיבה שלוגיקה משמרת אמת ואינה מייצרת אמת: זבל נכנס, זבל תקף יוצא.

אז אם הצלחתם להוכיח שאלוהים קיים, אלוהים היה בהנחות שלכם. אולי מוסתר היטב — הטיעון האונטולוגי מתוחכם בהסתרה, אורז קיום לתוך הגדרת הדבר שקיומו עומד לדיון — אבל שם.

הוכחה אינה יכולה להיות אינפורמטיבית יותר מן ההנחות שהיא יוצאת מהן. אם המסקנה היא טענה מהותית על מה שהיקום מכיל, אז טענה מהותית על מה שהיקום מכיל נכנסה פנימה.

מותר להניח כל דבר

המחצית השנייה של הנקודה, ומתמטיקאים מדגימים אותה מדי יום.

אני יכול להניח מרחב בעל מאה אלף ממדים ולגזור את תכונותיו בקפדנות. הגזירות יהיו ללא רבב. הן אינן אומרות לנו דבר על השאלה האם ליקום בפועל יש מאה אלף ממדים.

אני יכול לבנות יקום זהה לשלנו אך עם חוק כבידה של חזקה שלישית הפוכה, ולהסיק עליו נכונה. פיזיקאים עושים בדיוק זאת כשהם בוחנים מודלים — הם בונים מערכות פורמליות, גוזרים השלכות, ובודקים את ההשלכות מול מדידות. רוב המודלים נכשלים, לא מפני שמישהו טעה לוגית, אלא מפני שהעולם סירב להתאים.

זו התצפית המכרעת. גזירה יכולה להיות מושלמת כלוגיקה ושקרית לגבי המציאות, והדבר היחיד שמפריד בין שני המקרים הוא תצפית. הלוגיקה מגבילה מה נובע ממה. אין לה ערוץ שדרכו תוכל לאכלס את העולם.

מדוע זה מכריע מראש

חברו את שתי המחציות.

כל מי שמנסה להוכיח יצור לידי קיום בדדוקציה מנסה משהו שהכלי אינו יכול לעשות. לא משהו קשה — משהו שנמצא קטגורית מחוץ למה שדדוקציה היא. אין צורך לבחון את הטיעון בפירוט כדי לדעת זאת, כשם שאין צורך לבדוק את מערכת הגלגלים של מכונת תנועה נצחית מוצעת כדי לדעת שהיא לא תעבוד.

וזו אינה טענה מיוחדת נגד הדת. אותה התנגדות חלה על כל גזירה כורסתית של עובדה מהותית על העולם, מכל מסורת. אילו מישהו היה טוען שהוכיח בתבונה טהורה שיש בדיוק שבעה כוכבי לכת, או שיסוד מסוים חייב להתקיים, לא היינו מעריכים את הגזירה — היינו מציינים שהמסקנה היא מן הסוג שמגלים בהסתכלות.

קיומו של יצור שברא את היקום הוא בדיוק מן הסוג הזה. זו טענה על מה שיש. טענות על מה שיש מוכרעות בחקירה, ושום כמות של הסקה תקפה אינה תחליף לכך.

התשובה הצפויה

המהלך של התאיסט כאן הוא לומר שאלוהים שונה — יצור הכרחי ולא מקרי, ויצורים הכרחיים הם בדיוק מן הסוג שהלוגיקה יכולה להגיע אליו.

אבל שימו לב מה קרה. "אלוהים הוא יצור הכרחי" היא עצמה ההנחה שעושה את כל העבודה, והיא זקוקה לתמיכה בדיוק כמו המסקנה שהוכנסה כדי לספק. לא נמלטתם מן הבעיה; העברתם אותה להגדרה וקיוויתם שאיש לא יסתכל.

מה שמחזיר אותנו לנקודה הראשונה. אם המסקנה נמצאת בהנחות, הטיעון אינו מבסס דבר שלא הונח. ואם ההנחה היא מה שדורש הגנה, הגנו עליה — במשהו שאינו גזירה נוספת.