מוסדות עשו אותנו מוסריים, הפילוסופים רק כתבו על זה

צפיתי בשני פרשנים אתאיסטים צעירים מבלים שעה בוויכוח על השאלה האם אלוהים מספק בסיס למוסר. הם התווכחו היטב. ואי-שם במחצית השנייה שמתי לב שהשאלה עצמה היא הבעיה, מפני שאנשים שואלים אותה ארבעת אלפים שנה והשאילה לא שינתה כמעט דבר.

הביטו ברשימת הניסיונות למצוא יסוד למוסר. חוקי חמורבי. עשרת הדיברות. הדרשה על ההר. כלל הזהב. החוק הטבעי. זכויות האדם של הנאורות. הצו הקטגורי של קאנט. התועלתנות. מסך הבערות של רולס. הספרות המודרנית על דילמות מוסריות ועל מעמדן המוסרי של החיות. זו רשימה חלקית והיא משתרעת על רוב ההיסטוריה הכתובה.

עכשיו שאלו מה כל אחד מאלה עשה להתנהגות בפועל. מעט מאוד. הראיות לגבי מקורו של שינוי מוסרי מצביעות למקום אחר לגמרי.

מניין באמת בא השינוי

ההתקדמויות המוסריות הגדולות שאנחנו יכולים לתעד, סוף העבדות, דעיכת העינויים המשפטיים, הירידה ברציחות, הרחבת הזכויות לנשים, קריסת הרדיפה הדתית במערב, אינן מסתדרות עם תאריכי הפרסום של הפילוסופיה המוסרית. הן מסתדרות עם שינויים במוסדות ותזוזות בכוח.

אפשר לטעון שהמוסדות השתנו מפני שמישהו קרא קודם את הפילוסופיה. זה סיפור נוח ויש לו מעט ראיות. מוסדות השתנו כשמאזן הכוחות זז: כשמעמד חדש כבר לא ניתן היה להתעלם ממנו, כשמדינה נהייתה חזקה דיה למונופול על האלימות, כשכלכלה הפסיקה להזדקק להסדר העבודה שהגנה עליו. הפילוסופים הגיעו, לא פעם, אחר כך, כדי להסביר מדוע ההסדר החדש היה נכון מאז ומתמיד.

ויש מבחן פשוט יותר. אנחנו חיים בעידן הקרוא-וכתוב ביותר בהיסטוריה, ורוב האנשים לא יכולים לנקוב בשלושה פריטים מהרשימה שלמעלה. אילו ההתקדמות המוסרית הייתה עוברת דרך הפילוסופיה המוסרית, היא הייתה צריכה לעבור דרך אנשים שמעולם לא נתקלו בה.

האנלוגיה לפיזיקה

אני חושב שמה שקרה למוסר הוא מה שקרה לפיזיקה, וההקבלה מדויקת דיה כדי להיות שימושית.

במשך אלפיים שנה פילוסופים עשו פיזיקה, והם עשו אותה רע. תיאור התנועה של אריסטו היה תיאוריה יסודית: היא אמרה לכם מה תנועה באמת היא. היא גם טעתה כמעט בכל דבר שגוף נופל עושה.

ואז באו אנשים שלא היה אכפת להם מיסודות. גלילאו לא שאל מה תנועה באמת היא. הוא גלגל כדורים במורד מישורים משופעים ומדד. ניוטון סירב, כידוע, לומר מהו כוח הכבידה, ונתן את המשוואה במקום זאת. הפיזיקה זינקה בדיוק ברגע שהעוסקים בה הפסיקו לדרוש יסוד והתחילו לייצר תוצאות שעובדות.

איש אינו חושב היום שהפיזיקה במשבר מפני שאיננו יכולים לומר מה אנרגיה באמת היא. השאלה מעניינת; היא אינה נושאת משקל. אפשר לקיים מדע מתפקד לחלוטין בלי שהמטפיזיקה שלו הוכרעה.

המוסר נמצא באותו מצב, והחיפוש הבלתי נגמר אחר בסיסו הוא המקבילה לסירוב לגלגל את הכדור עד שאריסטו יזוכה. בנקודה זו בהיסטוריה תעשו הרבה יותר טוב אם תאכילו מישהו, או תסירו את הווטו של כנסייה על אמצעי מניעה, מאשר אם תייצרו עוד תיאור אחד של מקור החובה.

התשובות הישנות הן יעדים, לא פתרונות

הביטו שוב ברשימה, ושימו לב למשהו בתוכנה. הדת, קאנט, רולס, מרקס, הרבנים: כולם מדברים על מוסר, ואף אחד מהם אינו מתעסק בו בפועל. מה שהם עושים הוא לנסח יעדים. לא תרצח. התייחסו לאחרים כתכליות. בחרו את הכללים שהייתם מקבלים מכל מקום.

יעדים הם החלק הקל. איש אינו מבולבל בשאלה האם אנחנו רוצים פחות הרג ויותר הגינות. החלק הקשה, החלק שבאמת מזיז את המספרים, הוא סידור התמריצים והמוסדות שמייצר את ההתנהגות, ועל זה למסורת אין כמעט מה לומר. "לא תרצח" אינה תיאוריה על כיצד להפחית הרג. זו משאלה, והעובדה שנחצבה באבן אינה עושה אותה ליותר מזה.

הבעיה זזה

יש סיבה נוספת שהגישה הישנה מוצתה, והיא זו שאני מוצא הכי חשובה.

מסורת הפילוסופיה המוסרית עוסקת בשאלה כיצד אדם אחד צריך להתייחס לאחר. זה כבר לא המקום שבו הבעיות המוסריות שלנו נמצאות. בין יחידים, בחיי היומיום, אנשים מתנהגים די טוב ותמיד התנהגו כך; האינסטינקטים של הקבוצה הקטנה שמייצרים שיתוף פעולה ישנים ואמינים.

הבעיות המוסריות שלנו הן כיצד מוסדות מתנהגים. תאגידים, מדינות, כנסיות, צבאות, ביורוקרטיות. אלה הסוכנים שמרעילים נהרות, פותחים במלחמות, מסתירים את מה שהם יודעים, וסוחטים מהרבים בשביל המעטים. והם אינם פועלים לפי דפוסי ההתנהגות של בן אדם. לתאגיד אין מצפון שאפשר לפנות אליו ואין קבוצה קטנה להתבייש מולה. מסך הבערות של רולס אינו אומר לו דבר, מפני שהתאגיד אינו אדם שיכול לעמוד מאחורי המסך.

כך שהשאלה שהייתה באמת מקדמת את המוסר היא שאלה הנדסית: כיצד מתכננים מוסד כך שהתמריצים שלו יצביעו לאן שרוצים שהתנהגותו תלך? זו המהפכה המוסרית הגדולה שעוד לפנינו, והיא לא תבוא ממחלקות לפילוסופיה. היא תבוא מאותו מקום שממנו באה הקודמת, משינוי בשאלה מי מחזיק בכוח וכיצד אפשר להשתמש בו.