אני מאשים את מערכת החינוך הישראלית

למכתבו של זולא היה היתרון שהוא נקב בשם הנאשם ובסעיפי האשמה במשפטים פשוטים, ואני אשאל את הצורה. זה אינו ניתוח והוא אינו מתיימר לאיזון. זו רשימת אשמות נגד המערכת שחינכה אותי ומחנכת עכשיו את ילדיי.

אני מאשים אותה בדברים הבאים.

בכך שהיא מלמדת זהות לפני שיטה

אני מאשים את המערכת בכך שהיא מחליטה, לפני שילד יודע לקרוא, לאיזה שבט הילד שייך, ובכך שהיא בונה זרם חינוך נפרד לכל שבט כדי שההחלטה לא תיבחן מחדש לעולם.

חילוני, דתי, חרדי, ערבי: ארבע מערכות, ארבע תוכניות לימודים, ארבעה סגלי מורים, וילדים שיגיעו לבגרות מבלי שישבו מעודם בכיתה עם בן זרם אחר. יהיה ההסדר הזה משיג מה שישיג, הוא מבטיח שהדבר הראשון שכל ילד לומד הוא מי אנחנו, ושהתשובה נמסרת על ידי המדינה לפני שסופק כלי כלשהו להערכת תשובות כאלה. מערכת שרצתה אזרחים חושבים הייתה מלמדת קודם את הכלים ומאפשרת לבחון את הזהות אחר כך. המערכת הזו עושה את ההיפך, במתכוון, וקוראת לזה פלורליזם.

בכך שהיא מתגמלת זיכרון וקוראת לו הישג

אני מאשים את מערכת הבגרויות בכך שהיא מודדת את הדבר הלא נכון ובכך שהיא מעצבת שתים-עשרה שנות לימוד סביב המדידה.

הבחינות מתגמלות את היכולת לשחזר חומר תחת לחץ זמן. בתי הספר, באופן רציונלי, מלמדים לבחינות. אז השנים שיכלו להיות מוקדשות ללימוד החשיבה מוקדשות ללימוד השימור, והתלמידים שיוצאים עם הציונים הגבוהים ביותר הם אלה עם הזיכרון הטוב ביותר והמורים הפרטיים הסבלניים ביותר, וזו עובדה עליהם, לא על חינוכם. פירטתי במקום אחר מה תוכנית לימודים צריכה להכיל; כמעט דבר ממנו אינו ניתן לבחינה על ידי בקשה מתלמיד לזכור אותו, ולכן כמעט דבר ממנו אינו נלמד.

בכך שהיא מלמדת הכול חוץ מאיך יודעים

אני מאשים את המערכת בכך שהיא מוציאה בוגרים שקיבלו אלפי עובדות ושום שיטה להחליט אילו מהן נכונות.

אפיסטמולוגיה, השאלה כיצד אנחנו יודעים מה שאנחנו יודעים, אינה מופיעה בשום מקום בשתים-עשרה שנים. וכך גם סטטיסטיקה בכל צורה שתאפשר לאזרח לקרוא עיתון בביקורתיות, וכך גם לימוד ההטיות הקוגניטיביות, וכך גם התצפית האלמנטרית שסמכויות חלוקות ושצריך הליך למקרה כזה. בוגר יכול לפתור משוואה ריבועית ולדקלם את סיבותיה של מלחמה ומעולם לא נשאל אפילו פעם אחת איך היית בודק את זה?

ההשמטה הזו אינה השמטה בשגגה. אוכלוסייה שאומנה לשאול כיצד היא יודעת היא אוכלוסייה ששואלת את השאלה את רבניה, את פוליטיקאיה ואת גנרליה, ואף אחת מהקבוצות האלה לא פעלה למען המקצוע.

בכך שהיא מלמדת גאומטריה כתמונה של העולם

אני מאשים את המערכת בכך שהיא מוציאה שנים על אוקלידס ואפס על התפלגויות, ובכך מלמדת שיעור שקרי על צורת המציאות.

ילד שמוציא שנים בהוכחה שדברים נובעים בהכרח מאקסיומות רוכש את האמונה שהעולם כזה: כללים נקיים, ללא חריגים, ודאות זמינה לכל מי שחושב בזהירות. המציאות, ובייחוד המציאות החברתית, סטטיסטית. יש בה חריגים בכל מקום, סדירויות שמתקיימות בממוצע ונכשלות בפרט, וביטחון שצריך להרוויח ולהצהיר עליו. תלמיד שמעולם לא פגש התפלגות לומד לצפות לעולם שאינו קיים, ויוציא את חייו הבוגרים בהפתעה מהעולם שכן.

בכך שהיא מלמדת אידאולוגיה וקוראת לה היסטוריה

אני מאשים את המערכת בכך שהיא מלמדת את הסיפור הלאומי כעובדה מוגמרת ובכך שהיא מתייחסת לפקפוק בו ככישלון בנאמנות ולא כהצלחה בחינוך.

ההיסטוריה כפי שהיא נלמדת היא סיפור עם מוסר השכל, ומוסר ההשכל ידוע מראש. הראיות שהיסטוריונים וארכיאולוגים צברו נגד חלקים מהסיפור זמינות לכל מבוגר שמחפש, ואינן בתוכנית הלימודים. הנקודה אינה איזו גרסה נכונה. הנקודה היא שמערכת שמלמדת גרסה אחת כעובדה ומשמיטה את קיומו של הוויכוח אינה מלמדת היסטוריה. היא מלמדת קטכיזם ומשתמשת במילה היסטוריה כתחפושת.

בכך שהיא מבזבזת את השנים

אני מאשים את המערכת, לבסוף, בפשע שמכיל את האחרים: היא לוקחת את שתים-עשרה השנים שבהן בן אדם מסוגל יותר מכול ללמוד כיצד לחשוב, ומוציאה אותן על משהו אחר.

המשהו האחר אינו חסר ערך. ילדים לומדים לקרוא, לחשב, לשבת בשקט, להיות אחד מקבוצה. אבל אלה הישגיהן של השנים הראשונות, והנותרות מתמלאות בתוכן שנבחר מפני שאפשר לבחון אותו, נמסר בשיטה שנבחרה מפני שהיא מייצרת צייתנות, בזרמים שנבחרו מפני שהם משמרים את השבטים. ילד שיוצא מהמערכת הזו חושב בבהירות עשה זאת למרות המערכת, בבית או לבד, ויודע זאת.

את מה איני מאשים

איני מאשים את המורים, שרובם יודעים את כל זה ולכודים בבחינות ובזרמים כמו התלמידים. איני מאשים את ההורים, שאין להם חלופה מוצעת. איני טוען שהמערכת גרועה משכנותיה; איני יודע, וזו אינה ההשוואה שחשובה.

אני מאשים את התכנון. הוא נבנה כדי לייצר סוג מסוים של אזרח, והוא מייצר את האזרח הזה באמינות, והאזרח שהוא מייצר אינו אזרח שלימדו אותו מעודו כיצד לגלות אם מה שנאמר לו נכון. זו הייתה בחירה, והיא נבחרת שוב בכל ספטמבר.