מדיה חברתית, לא מוזיקה, מזיזה קהילות

שנים שמעתי מחברים מוזיקאים שהמוזיקה היא הכוח החברתי המכריע. תשיגו את המוזיקה הנכונה — שנות השישים, הבלוז, מה שהדובר במקרה אהב — וכולם יתפסו את הוויב הטוב, וזה מה שמזיז תרבות.

תמיד הייתי ספקן, והספקנות הייתה קשה להגנה. קשה לטעון נגד טענה על השפעה מפוזרת על חברה שלמה. לא הייתה קבוצת ביקורת ולא הייתה מדידה.

ואז הגיעה המדיה החברתית ושיגעה את כולם, והשאלה הוכרעה במקרה.

מה ההשוואה מראה

יש לנו כעת משהו קרוב לניסוי טבעי. טכנולוגיית תקשורת חדשה הגיעה לרוב האנושות בכחמש עשרה שנה, וההשפעות על יישור פוליטי, אמון חברתי, בריאות נפשית ומבנה הוויכוח הציבורי גדולות, מדידות, ובלתי שנויות במחלוקת ברובן לגבי הכיוון.

הציבו זאת לצד ההשפעות הנטענות של המוזיקה. שנות השישים קרו, המוזיקה הייתה יוצאת דופן, והתרבות השתנתה — אבל הפרדת המוזיקה מן המלחמה, מן הגלולה, מן הכלכלה ומן הבליטה הדמוגרפית הביסה כל ניסיון רציני.

בהשוואה, למדיה החברתית יש לפחות סדר גודל יותר השפעה על קהילות אנושיות משהיה למוזיקה אי פעם. כנראה יותר.

מדוע צדקתי מן הסיבה הלא נכונה

הספקנות המקורית שלי לא הייתה עקרונית. היא הייתה בעיקר שלא נהניתי מכך שמופנית אליי טענה שאינני יכול להעריך.

אבל הדבר שהכריע מצביע על משהו שהייתי אמור לראות. מוזיקה היא שידור; מדיה חברתית היא רשת. מוזיקה מעבירה מצב רגשי ממקור אחד למקלטים רבים, והמקלטים אינם משיבים. מדיה חברתית מסדרת מחדש מי מדבר עם מי, וזה שינוי במבנה החברה ולא במצב רוחה.

מבנה מנצח מצב רוח. כך זה תמיד היה עתיד להיות.

ההערה המפחיתה

יש כאן מסקנה נוספת שמוזיקאים לא יאהבו, ואני אומר אותה כמי שאכפת לו ממוזיקה.

אם השפעתה החברתית של המוזיקה קטנה בהרבה מן הנטען, אז חלק ניכר ממה שנאמר על חשיבותה הוא קהילה מקצועית שמגזימה בחשיבותה שלה — וזה נורמלי לחלוטין, וכל תחום עושה זאת.

המוזיקה אינה נגרעת בכך. היא אינה צריכה להזיז חברות כדי להיות שווה עשייה. הטענה שכן הייתה תמיד מהלך הגנתי משהו, ומהלכים הגנתיים בדרך כלל מיותרים.