אנחנו רוצים תכליות שהאבולוציה לא נתנה לנו

משיחה בין ניק בוסטרום לאלכס אוקונור, נקודה שנשארה איתי: כמעט אין לנו תכליות אינטלקטואליות.

כמעט כל התכליות שאנו פועלים לפיהן בפועל מורשות מן האבולוציה. הזדווגות, מעמד, ביטחון ילדינו, הישרדות. אתם הולכים לעבודה כדי לאכול ולהתחמם, וכדי להבטיח את אותו הדבר לאנשים שאתם קשורים אליהם. פשטו חיים עד למה שבאמת מניע את ההחלטות היומיומיות וזה בעיקר זה, מסודר בתחפושות מקובלות חברתית שונות.

לרוב האנשים אין דבר מעבר לכך.

הפער

ובכל זאת אנחנו רוצים משהו מעבר, בעוצמה.

הרצייה הזו היא עצמה הנתון המעניין. האבולוציה לא הייתה צריכה להתקין רצון בתכליות שחורגות מן הביולוגיה — לרצון כזה אין ערך כשירות ברור, והוא גורם סבל רב לאנשים שאינם יכולים לספקו. מה שלא הפיק אותו, זו לא הייתה אופטימיזציה פשוטה לרבייה.

הפער בין התכליות שיש לנו לתכליות שאנו רוצים עשוי להיות אחד ההסברים הטובים יותר לדת.

ההצעה המרכזית של הדת אינה באמת העולם הבא, ואינה נחמה באבל, אף שהיא מספקת את שניהם. היא תפקיד: אתם כאן מסיבה, הסיבה הוקצתה בידי משהו גדול מכם, וחייכם הרגילים הם מופע של תבנית קוסמית. זה בדיוק הפריט החסר.

מסורת כתכלית מיוצרת

הנה החלק שאני מוצא מעניין ביותר.

שימור מסורת עשוי להיות בדיוק תכלית אינטלקטואלית עשויה-עצמית כזו. המשך מנהג מפני שנמסר לכם ויימסר הלאה — זו תכלית שאינה על אכילה, אינה על הזדווגות ואינה על ביטחון. היא מגיעה מעבר לביולוגי.

עכשיו, השתייכות לקבוצה מיושרת כמובן אבולוציונית; בני אדם שנשארו עם קבוצתם שרדו. אז לדחף שימור המסורת יש הסבר רגיל לחלוטין.

אבל אולי זה חלק מכוחו ולא הפרכה שלו. הוא מספק תכלית שאינה מרגישה ביולוגית בעודה נותרת תואמת לחלוטין למה שהביולוגיה בנתה. הסיפוק אמיתי, יתרון הכשירות אמיתי, והאדם שחווה אותו תופס נכונה שהוא עושה משהו שחורג מתאווֹתיו שלו — מפני שכן, אף שהחריגה עצמה היא יכולת שהתפתחה.

זה הסדר מסודר, ואני משער שהוא מסביר מדוע מסורות עמידות כל כך גם כשחדלו להאמין בתוכנן.

מה זה מרמז

אם הניתוח נכון, אז לאתאיזם שלילי גרידא יש בעיה ממשית, והיא אינה זו שמצוטטת בדרך כלל.

הבעיה אינה שאנשים זקוקים לנחמה לגבי המוות. רבים מסתדרים בלעדיה. הבעיה היא שאנשים זקוקים לתפקיד — משהו שלמענו הם קיימים, שאינו פשוט המשך חילוף החומרים שלהם — והדת הייתה הספקית העיקרית מאז שיש בני אדם.

לומר למישהו שתכליותיו ביולוגיות אינו מסיר את הרצון בתכליות שאינן. זה משאיר את הרצון במקומו בלי דבר מחובר אליו.

כלומר, השאלה המעניינת אינה האם הדת אמיתית, עניין שאני מחשיב כמוכרע, אלא מה עוד יכול לתפוס את המקום הזה ביושר. מלאכה, חקירה, בניית משהו שישרוד אתכם, תחזוקה מכוונת של מנהג — אלה מועמדים, ויש להם היתרון שאינם דורשים מאיש להאמין בשום דבר שקרי.

אינני חושב שהם עובדים באותה יעילות. אני חושב שהם עובדים מספיק טוב, ושלומר זאת בפשטות מועיל יותר מלהעמיד פנים שהצורך מעולם לא היה אמיתי.