ג'פרסון כתב את הזכות להחליף ממשל, ואנחנו תייקנו אותה

יש משפט במסמך המכונן של ארצות הברית שאני חושב שהוא הדבר הרדיקלי ביותר שממשל כלשהו חתם עליו אי פעם, וכמעט לעולם אינו נקרא כרדיקלי. אנשים מניחים שהוא בחוקה. הוא לא. הוא בהצהרת העצמאות, שנכתבה ברובה על ידי תומאס ג'פרסון ב-1776, בפסקה השנייה:

שבכל עת שצורת ממשל כלשהי נעשית הרסנית למטרות אלה, זכותו של העם לשנותה או לבטלה, ולכונן ממשל חדש, להניח את יסודו על עקרונות כאלה ולארגן את סמכויותיו בצורה כזאת, שייראו לו כמתאימים ביותר להשגת ביטחונו ואושרו.

קראו זאת לאט. לא נאמר שהעם רשאי לעתור. לא נאמר שהוא רשאי לבחור נציגים אחרים. נאמר שהוא רשאי לבטל את צורת הממשל ולכונן חדשה, על אילו עקרונות ובאיזו צורה שייראו לו הטובים ביותר.

מה המשפט טוען בפועל

שלושה דברים דחוסים בו, וכל אחד ראוי להפרדה.

ראשית, הממשל הוא אמצעי. הוא קיים כדי להבטיח מטרות מסוימות, והמשפט שקודם לו מונה אותן: הזכויות לחיים, לחירות ולרדיפת האושר. ממשל הוא כלי, וכלי נשפט לפי השאלה אם הוא עושה את העבודה.

שנית, השופט הוא העם. לא בתי המשפט, לא בית המחוקקים, לא הממשל עצמו שמעריך את ביצועיו שלו. העם מחליט אם המטרות מושגות, והטקסט אינו נותן לשום גוף אחר קול בעניין.

שלישית, התרופה אינה מוגבלת בצורתה. העם רשאי לשנות, או לבטל, או לבנות מחדש, והדבר החדש אינו חייב להידמות לישן. ג'פרסון לא כתב שהעם רשאי לבחור מלך טוב יותר או פרלמנט טוב יותר. הוא כתב שהוא רשאי להניח את היסוד על עקרונות כאלה שייראו לו כמתאימים ביותר לפעול.

זהו רישיון להחליף את הממשל הייצוגי עצמו, אם יגיע העם למסקנה שאינו משרת עוד את המטרות שלשמן כונן. האנשים שכתבו זאת עשו בדיוק את זה זה עתה למונרכיה, והם כתבו את הרישיון במונחים כלליים ולא כחריג חד-פעמי לעצמם.

כיצד תייקו אותו

ואז נכתבה החוקה, אחת-עשרה שנים לאחר מכן, ואין בה סעיף כזה. היא מאפשרת תיקון, בהליך תובעני כל כך שנעשה בו שימוש כשני תריסר פעמים במאתיים שנה וכמעט לעולם לא לשום דבר מבני. היא אינה מאפשרת לעם לשנות את צורת הממשל. היא מאפשרת לממשל לשנות את עצמו, לאט, כשרוב גדול מחבריו שלו מסכים.

משפט ההצהרה הושאר במקומו, במסמך חסר תוקף משפטי, מצוטט בטקסים ונלמד בבתי ספר כקטע רטוריקה על 1776. תוכנו, שהעם רשאי להשליך את צורת הממשל ולנסות אחרת, הפך למשהו שהאמריקאים מתגאים שאבותיהם עשו פעם אחת והיו רואים בו הסתה אילו הוצע היום.

איני חושב שזו הייתה קונספירציה. האנשים שכתבו את החוקה חיו זה עתה מהפכה ורצו יציבות. אבל התוצאה הייתה להפוך זכות עומדת לאירוע היסטורי, וההפיכה הזאת ראויה לתשומת לב, מפני שזה המהלך שכל מערכת ייצוגית עושה לגבי מקורה שלה. המעשה המכונן נחגג; העיקרון שמאחורי המעשה המכונן יוצא לגמלאות.

מדוע העיקרון הוא העניין

חשבו מה פירוש הדבר לקחת את משפטו של ג'פרסון ברצינות כעיקרון עומד ולא כזיכרון.

פירושו שהשאלה "האם צורת הממשל הזאת משרתת את מטרותיה?" פתוחה תמיד, והעם הוא תמיד מי שזכאי לענות עליה. לא במרד, שהיה הכלי היחיד הזמין ב-1776, אלא בכל כלי שיש לו עכשיו לביטוי שיפוט קולקטיבי.

ופירושו שהממשל אינו יכול להקדים את התשובה. מערכת שאומרת "אתם רשאים לשנות אותנו רק דרך ההליכים שקבענו, וקבענו הליכים שעושים שינוי מבני כמעט בלתי אפשרי" שללה בשקט את הזכות שההצהרה קובעת. היא עשתה את עצמה לשופטת ביצועיה שלה, שהוא בדיוק ההסדר שהמשפט נכתב נגדו.

מה אני לוקח מזה

אני טוען בבלוג הזה בעד צורת ממשל שבה העם מחליט את השאלות הגדולות במישרין ולא באמצעות נציגים. התגובה הרגילה היא שזה רעיון מוזר שלא נוסה. הוא לא נוסה. אבל הוא אינו זר למסורת; הוא המסורת, מנוסח במסמך המכונן שלה, לפני שהיה למכוננים זמן להתמקם בנוחות.

משפטו של ג'פרסון אומר שהעם רשאי לכונן ממשל חדש בצורה כזאת שתיראה לו כמתאימה ביותר להבטחת ביטחונו ואושרו. אם הצורה הזאת מתגלה כצורה שבה העם שומר את ההחלטות אצלו ולא מוסר אותן, המשפט מכסה אותה. דבר בו אינו אומר שהעם חייב לבחור צורה שדומה לזו שהוא מחליף.

הזכות להחליף ממשל שאינו עובד עוד אינה זכות למהפכה אחת. היא זכות להמשיך לשאול את השאלה, והעובדה שהפסקנו לשאול אותה אומרת יותר על כמה נוח סידרה לעצמה הצורה הנוכחית מאשר על כמה טוב היא עושה את העבודה.