הסולידריות החסרה של ההייטק הישראלי

המחירים בישראל נסבלים במשכורת גדולה ואכזריים בקטנה. המשפט הזה מתאר מדינה שהתפצלה למעשה לשתיים, ואני רוצה לכתוב על החצי שאני שייך אליו.

הפילוג

האנשים שמשפיעים על הממשלה כאן הם האמידים והמבוססים — אלה שקונים דירות, עובדים במשרדים ממוזגים עם הטבות וארוחות צהריים, ומחזיקים במשרות שהופכות את יוקר המחיה למטרד ולא למשבר.

כל השאר נאבקים לשכור, שלא לדבר על לקנות, ונאבקים בעלות הרגילה של מזון לשבוע. הפער אינו עדין ואינו חדש.

מה שפועל כאן הוא סוג של הפרד ומשול, אם כי אינני חושב שמישהו תכנן זאת. החלק באוכלוסייה שיש לו המשאבים להפעיל לחץ פוליטי הוא בדיוק החלק שאינו זקוק לכך.

הדבר שאני באמת מתנגד לו

עקרונית אפשר היה להעלות את כולם להייטק ולהעלות את רמת החיים הכללית. בפועל הכלכלה לא עשתה זאת, לא התקרבה, ואין מסלול סביר שבו תעשה.

אז אנחנו חיים עם הפילוג. ומה שאני מתנגד לו אינו הפילוג עצמו — זו תוצאה כלכלית עם סיבות רבות — אלא היעדר הסולידריות מעברו.

לא ראיתי את אוכלוסיית ההייטק מתארגנת ללחוץ על הממשלה בעניין כלשהו מזה. לא פעם אחת, בשום קנה מידה. אנחנו פעילים פוליטית בדברים אחרים, חלקם חשובים. בעניין יוקר המחיה של אנשים שמשתכרים שליש ממה שאנחנו משתכרים, אין דבר.

החלק הכן

האם תיקון זה יפחית את שגשוגנו? כן. לא עצומות, אבל כן — חלוקה מחדש מגיעה ממקום כלשהו והיא הייתה מגיעה מאיתנו.

אני חושב שצריך לעשות זאת בכל זאת. במיסוי או בכל מנגנון אחר; הצורה הטכנית היא פרט ואין לי עמדה חזקה עליה. מה שקיים כעת אינו הוגן, ואי-ההגינות אינה נדונה.

מה שממלא את החלל שבו הדיון אמור להיות הוא הנחה קפיטליסטית מפוזרת שכל אחד מקבל את המגיע לו. היא נאמרת לעיתים רחוקות במפורש, מפני שכשהיא נאמרת במפורש קשה להגן עליה.

השאלה שביסוד

הרשו לי לנסח אותה בפשטות, מפני שכל השאר כאן מצטמצם אליה.

אם מישהו פחות אינטליגנטי מכם — אם לא למד מתמטיקה או מדעי המחשב או הנדסת חשמל, אם פשוט חסרה לו הנטייה — האם עליו להיאבק הרבה יותר מכם?

האם זה הוגן?

תשובתי היא לא. לא מפני שמאמץ אינו משנה, ולא מפני שאני חושב שיכולת אינה רלוונטית למה שאנשים מרוויחים. אבל לסדר הגודל של הפער אין שום קשר להבדל כלשהו בזכאות שאני מסוגל לזהות. לא בחרתי בנטייתי להפשטה יותר משמישהו אחר בחר בהיעדרה. משלמים לנו בהפרש עצום על הבדל שאיש משנינו לא בחר.

אני מחזיק בעמדה הזו ולא פעלתי לפיה מעבר לכתיבה עליה, וכדאי להודות בכך. אבל אני שם לב שהשאלה אפילו אינה נשאלת, ואי-השאילה עושה עבודה. חברה שלעולם אינה מציבה את השאלה אינה יכולה להגיע לתשובה לא נוחה.