התפתחותה של הנשמה בת האלמוות

האמונה שלכל אדם יש נשמה בת אלמוות, לא-חומרית, השורדת את המוות והולכת לגן עדן (או לגיהינום), היא אבן היסוד של התקווה הנוצרית המודרנית. רוב המאמינים מניחים שזו הייתה התפיסה המקראית מאז ומעולם. אלא שקריאה קפדנית במקרא העברי מגלה שלישראלים הקדומים לא היה כלל מושג של נשמה בת אלמוות. תפיסת האדם שלהם הייתה פיזית הרבה יותר, והרעיון של "גן עדן" כיעד למתים היה יבוא יווני מאוחר בהרבה.

התפיסה העברית: נפש לעומת נשמה

במקרא העברי, המילה המתורגמת לרוב כ"נשמה" היא נפש. אלא שעבור ישראלי מן האלף הראשון לפנה"ס, נפש לא הייתה רוח רפאים לא-חומרית השוכנת בתוך גוף. פירושה היה "נשימה", "גרון" או "יצור חי".

בבראשית ב', ז', כאשר אלוהים נופח באדם, הכתוב אומר שהאדם "היה לְנֶפֶשׁ חַיָּה". הוא לא קיבל נפש; הוא הפך לנפש. כאשר אדם מת, נפשו לא הלכה לשום מקום; היא פשוט חדלה מלהתקיים עם צאת הנשימה מן הגוף. סברו שהמתים יורדים לשאול — "בור" אפל ודומם, מעין עולם תחתון שבו כל בני האדם, צדיקים ורשעים כאחד, דעכו לכדי קיום צללי וחסר הכרה.

התקווה המקורית: תחיית הגוף

מכיוון שראו את האדם כישות פיזית שלמה ומאוחדת, התקווה היהודית המוקדמת ביותר לעתיד לא הייתה מנוסה של הנשמה אל השמיים, אלא תחייה פיזית של הגוף על פני אדמה מחודשת.

זו הסיבה שהברית החדשה מדגישה את "תחיית הבשר". הנוצרים הראשונים לא המתינו "ללכת לגן עדן"; הם המתינו שאלוהים יוריד את גן העדן ארצה וישיב להם את גופם הפיזי. הרעיון שאדם עוזב את גופו לנצח היה נחשב פוגעני בעיני מאמין יהודי קדום.

היבוא היווני: אפלטון והפסיכה

המושג "נשמה בת אלמוות" הגיע מן המערב, לא מן המזרח. הפילוסופיה היוונית, ובעיקר משנתו של אפלטון, היא שהפיצה את הרעיון שהגוף הוא "בית כלא" ושהפסיכה (הנפש) היא מהותו האמיתית ובת האלמוות של האדם.

ככל שהתנועה הנוצרית הקדומה יצאה מן ההקשר היהודי שלה אל העולם ההלניסטי-רומי הרחב, החלה לשלב את תורתה עם המחשבה האפלטונית. במרוצת מאות שנים הוחלפה התקווה היהודית לתחיית הגוף בתקווה היוונית לנשמה בת אלמוות.

סיכום

ה"נשמה" כפי שאנו מכירים אותה היא כלאיים תאולוגי. היא תוצר של ביולוגיה מזרח-קדומה שנדרסה בידי פילוסופיה יוונית קלאסית. בהשבת ההקשר ההיסטורי של מושגים אלה, אפשר לראות שההתמקדות הדתית המודרנית בעולם הבא הלא-חומרי אינה "התגלות" מן המקרא, אלא התפתחות תרבותית שמחבריה של הברית הישנה לא היו מזהים כלל.