השורשים המסופוטמיים של מיתוס המבול
סיפור נח והמבול הגדול הוא אחד הנרטיבים המוכרים ביותר בעולם. עבור רבים זהו תיאור ייחודי של דין ורחמים אלוהיים. אלא שבעיני היסטוריונים ואשורולוגים, סיפור המבול המקראי אינו יצירה מקורית אלא עיבוד מתוחכם של מסורות מסופוטמיות עתיקות בהרבה.
הגרסאות המוקדמות: אטרחסיס וגלגמש
מאות שנים לפני שנערך ספר בראשית, כבר סיפרו תרבויות שומר, אכד ובבל את סיפורו של מבול גדול.
- עלילות אטרחסיס (בערך המאה ה-18 לפנה"ס): האפוס האכדי הזה מסביר שהאלים החליטו למחות את המין האנושי משום ש"הרעש" שלו מנע מהם לישון. אלא שהאל אנקי מזהיר את הגיבור אטרחסיס לבנות ספינה.
- עלילות גלגמש (לוח XI, בערך המאה ה-12 לפנה"ס): בגרסה המפורסמת מכולן פוגש הגיבור גלגמש את אותנפישתים, "נח המסופוטמי", המספר כיצד שרד את המבול וזכה בחיי נצח.
דמיון מפליא
המקבילות בין הסיפור בבראשית לבין עלילות גלגמש מדויקות מכדי להיות מקריות.
- האזהרה האלוהית: בשני הסיפורים אלוהות מזהירה אדם נבחר מפני מבול קרב ומורה לו לבנות כלי שיט עצום.
- תכולת הספינה: שני הגיבורים מצווים להעלות על הספינה את בני משפחתם, "זרע כל היצורים החיים" ובעלי מלאכה.
- שבעת הימים: בשני התיאורים הסערה נמשכת פרק זמן מוגדר (אף שהמספר המדויק שונה), ובסופו נחה הספינה על הר (הר נימוש בגלגמש, הרי אררט בבראשית).
- הציפורים: כדי לבדוק אם המים שככו, שני הגיבורים משלחים ציפורים. אותנפישתים שולח יונה, סנונית ועורב; נח שולח עורב ויונה.
- הקורבן: עם צאתם מן הספינה מקריבים שני הגיבורים קורבן. בגלגמש "התקהלו האלים הרעבים כזבובים" סביב העשן, ואילו בבראשית "וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ".
התפתחות תאולוגית
בעוד העלילה נותרת כמעט זהה, הכוונה שמאחורי הסיפור השתנתה מהותית בכניסתה אל המחשבה העברית. בגרסאות המסופוטמיות המבול נגרם לרוב מגחמותיה או מקוצר רוחה של חבורת אלים מסוכסכת. הכותבים העבריים הפכו זאת לדרמה מוסרית: המבול היה תגובה ל"רוע" האנושי והדגמה של צדקתו ושל חסד הברית של אל אחד וריבוני.
סיכום
גילוי לוחות גלגמש במאה ה-19 חולל מהפכה בהבנתנו את המקרא. הוא הראה שכותבי ספר בראשית היו חלק מתרבות ספרותית מזרח-קדומה רחבה יותר. הם לא המציאו את המבול; הם "מיתולוגיזציה מחדש" של מסורת אזורית משותפת, כדי שתשרת את התאולוגיה המונותאיסטית המתפתחת שלהם.