דמוקרטיה ישירה יכולה להיות ליברלית יותר מכל משטר ייצוגי

הפחד הסטנדרטי מדמוקרטיה ישירה הוא שתהיה פחות ליברלית ממה שיש לנו: שההמון יצביע לבטל את זכויות המיעוטים, ושהנציגים הם החוצץ המגן על החירות מפני הקהל. אני רוצה לטעון את ההפך. למשטרים ייצוגיים יש תקרה מבנית לכמה ליברליים הם יכולים להיות, ולדמוקרטיה ישירה אין.

אנחנו רוצים יותר חירות, לא פחות

ראשית ההנחה, מפני שהיא נותרת לרוב משתמעת.

רוב האנשים בחברות חופשיות רוצים להיות ליברליים יותר ממה שהם כעת, ביותר נושאים. הם רוצים לדבר בגלוי על דת בלי שטאבו יצנח. הם רוצים דיון ציבורי רציני בהמתת חסד ולא דיון בלחישה. הם רוצים ששאלות המיניות בגיל ההתבגרות, מדיניות הסמים, זכויות הומוסקסואלים, גבולות הדיבור ותריסר אחרות יטופלו כשאלות ולא כמבוכות.

בליברלי אני מתכוון כאן לדבר מסוים: נכונות להניח לאנשים לחיות כפי שיבחרו, ונכונות להתווכח על כל שאלה בגלוי. זה מה שרוצים. וברוב הנושאים האלה המערכת הייצוגית מספקת פחות מזה ממה שהאוכלוסייה הייתה תומכת בו.

התקרה

הנה הבעיה המבנית.

משטר ייצוגי חלש. לא במובן שאין לו צבא, אלא במובן שאחיזתו בכוח דקה ומאותגרת בכל בחירות. מפני שהוא חלש, הוא פגיע למיעוטים: כל קבוצה מאורגנת עם תרעומת, יתרון בהצבעה או רשימת תורמים יכולה להקשות על חייה של מפלגה שלטת.

והנה, כמה מהמיעוטים היעילים ביותר בכל חברה הם אלה הפועלים נגד ליברליות. ממסדים דתיים, בהלות מוסר, תעשיות המרוויחות מאיסור, קהילות הרוצות שהמדינה תאכוף את מנהגיהן על בני הקהילה עצמם. הקבוצות האלה מאורגנות, בעלות מוטיבציה וקבועות, וזה בדיוק הפרופיל שמנצח רוב מפוזר.

לכן משטר ייצוגי חייב להישאר לא-ליברלי במידת מה כדי לשרוד. לא מפני שחבריו אינם ליברליים, אלא מפני שהמיעוטים הלא-ליברליים יכולים לפגוע בו והרוב הליברלי אינו יכול לעזור לו די כדי לפצות. המשטר קונה את יציבותו שלו בסירוב לפתוח שאלות מסוימות. הוא אינו מגן על החירות מפני הקהל. הוא מגן על עצמו מפני המאורגנים.

הבעיה השנייה: גסות

יש מגבלה נוספת, והיא עוסקת ברזולוציה ולא באומץ.

משטר ייצוגי גס. הוא פועל דרך מפלגות, ומפלגה היא חבילה אחת. החבילה הזו חייבת להיות עקבית בקירוב, מפני שבוחרים ועיתונאים מענישים סתירה גלויה. לכן מפלגה אינה יכולה בקלות להיות ליברלית במידה קיצונית בשאלה אחת ומגבילה במידה קיצונית בשאלה אחרת. היא חייבת לבחור טמפרטורה ולהחזיק בה לאורך כל התפריט.

זה מוליד תוצאות אבסורדיות. נניח שחברה רוצה להיות ליברלית מאוד בזכויות הומוסקסואלים, ובאותו הזמן, קשוחה מאוד כלפי תנועות דתיות מיליטנטיות המטיפות נגד אותן זכויות בדיוק. שתי העמדות האלה קוהרנטיות לחלוטין: שתיהן בעד חירות. אבל שום מפלגה אינה יכולה להחזיק בשתיהן בנוחות, מפני שאחת נקראת שמאל ואחת נקראת ימין, והחבילה תיראה בלתי קוהרנטית לאנשים שתפקידם לשמור על חבילות קוהרנטיות.

אז החברה אינה מקבלת אף אחת מהעמדות במלואה. היא מקבלת מזיגה, המכוונת לטמפרטורה שהמפלגה יכולה להגן עליה, שהיא חמה יותר ממה שהרוב רוצה בשאלה אחת וקרה יותר ממה שהוא רוצה באחרת.

מדוע לדמוקרטיה ישירה אין אף אחת מהבעיות

ניקח את שתי הבעיות בזו אחר זו.

על החולשה: דמוקרטיה ישירה אינה פגיעה למיעוטים באותו אופן, מפני שאין מפלגה שלטת שמיעוט יכול לאיים עליה. קבוצה מאורגנת יכולה לערוך קמפיין, לטעון ולהצביע. היא אינה יכולה להקשות על חייו של בית מחוקקים, מפני שאין בית מחוקקים שחייו הם המנוף. היתרון של המיעוט הלא-ליברלי, שהיה תמיד יכולתו להעניש קבוצה קטנה של מקבלי החלטות, אין לו על מה לפעול.

על הגסות: דמוקרטיה ישירה מכריעה בשאלות אחת אחת. אין חבילה שיש לשמור על עקביותה. החברה יכולה להצביע להיות ליברלית ככל שתרצה בזכויות הומוסקסואלים ביום שלישי וקשוחה ככל שתרצה כלפי דת מיליטנטית ביום חמישי, ואיש אינו צריך להסביר איך השתיים מתיישבות על מצע, מפני שאין מצע. כל שאלה מקבלת את התשובה שהחברה מחזיקה בה באמת, ברזולוציה שבה החברה מחזיקה בה באמת.

דמוקרטיה ישירה יכולה להיות ליברלית מאוד בנושא אחד ולא-ליברלית מאוד בנושא אחר, והרזולוציה העדינה הזו היא בדיוק מה שהליברליות דורשת. החירות אינה חוגה אחת. היא אלף שאלות נפרדות, ומערכת שיכולה לסובב חוגה אחת בלבד תהיה תמיד פחות ליברלית ממערכת שיכולה לענות על כל אחת.

הפחד, במבט שני

האם הרוב יצביע לעיתים נגד חירותו של מיעוט? כן, לעיתים, ואיני רוצה לבטל את זה בהינף יד. רובים עשו דברים מכוערים.

אבל הביטו מהיכן הגיעו הדברים המכוערים ברובם במערכות ייצוגיות: מהמיעוט הלא-ליברלי המאורגן שהשתלט על המשטר, לא מהרוב המפוזר שגבר עליו. איסורים, חוקי חילול הקודש, צנזורה, חוקי מעשה סדום, והפללת בחירות פרטיות היו כמעט בכל מקרה מעשה ידיהם של מעטים בעלי מוטיבציה שניצלו את חולשת המדינה, ושרדו זמן רב אחרי שהאוכלוסייה כבר התקדמה, מפני שפתיחתם מחדש הייתה עולה למפלגה את שותפתה.

המערכת הייצוגית לא הגנה עלינו מפני אלה. היא יצרה אותם ושימרה אותם. מערכת שאין לה שותפה להפסיד לפחות הייתה מניחה לנו להצביע לביטולם.