צורת ממשל שזקוקה לתמיכה המונית כדי להתקיים צפויה יותר להחזיק מעמד

יש עובדה על דמוקרטיה ישירה שמנוסחת בדרך כלל כקושי, ואני רוצה לנסח אותה מחדש כיתרון. הקושי הוא זה: דמוקרטיה ישירה אינה יכולה להיות מותקנת בידי קבוצה קטנה. היא דורשת תמיכה עממית המונית, לא כמחווה נאה אלא כתנאי מוקדם, מפני שמערכת שבה הציבור מכריע אינה יכולה להיות מוקמת נגד רצון הציבור. איש אינו יכול לכפות אותה על אנשים שאינם רוצים בה, שכן הדבר הראשון שיכריעו בו הוא לבטלה.

זה נכון. וזה המנבא הטוב ביותר להצלחה שהיה אי פעם לצורת ממשל חדשה.

איך צורות ממשל מגיעות בדרך כלל

הביטו איך התחוללו בפועל שינויי המשטר שאנחנו יודעים עליהם.

מונרכיות הגיעו בכיבוש או בידי איש חזק שגיבש את מה שלקח. תאוקרטיות הגיעו כשכהונה השתלטה על שליט או הפכה לשליט. דיקטטורות מגיעות בהפיכה, שהיא בהגדרה מעשה של קבוצה חמושה קטנה. אפילו הרפובליקות הייצוגיות, שאנחנו חושבים עליהן כעממיות, הגיעו ברובן במעשה ידי מיעוט: סיעה מהפכנית, קבוצת בעלי קרקעות ועורכי דין המנסחים מסמכים, סגל קצינים שהחליט להפסיק לציית. תפקיד האוכלוסייה היה לא פעם לשמוע אחר כך מה נעשה בשמה.

כמעט כל משטר בהיסטוריה הותקן בידי מיעוט ואז נאלץ לייצר את הסכמת הרוב בדיעבד. לכן משטרים משקיעים כה הרבה בלגיטימציה: דגלים, המנונים, מיתוסי ייסוד, חינוך, טקסים. ההסכמה לא הייתה שם בהתחלה, ולכן יש לבנות אותה ולקיים אותה.

ומשטרים שנבנו כך שבירים במקום מסוים. המיעוט שהתקין את המערכת הוא גם המיעוט שנהנה ממנה יותר מכולם, והרוב יודע זאת, או לומד לדעת זאת. כל משטר כזה נושא תחתיו שאלה מתמדת: מדוע שאנחנו, שלא בחרנו בזה, נמשיך לתמוך בזה? כשהתשובה מפסיקה לשכנע, המשטר נופל, והוא נופל בדרך כלל לידי מיעוט אחר.

הדבר שהוא שונה

עתה חשבו על מערכת שאינה יכולה לקום כלל עד שרוב גדול רוצה בה באופן פעיל.

לדמוקרטיה ישירה יש התכונה הזו מעצם בנייתה. אין דרך להגניב אותה. הפיכה אינה יכולה להתקין אותה, מפני שהקושרים היו מוסרים את הכוח בדיוק לאנשים שזה עתה תפסו אותו מידיהם. מפלגה אינה יכולה לחוקק אותה בשקט, מפני שהחקיקה תהיה סוף תפקידה של המפלגה. מעצמה זרה אינה יכולה לכפות אותה, מפני שדמוקרטיה ישירה כפויה תצביע להוציא את עצמה מהקיום בהזדמנות הראשונה אם האוכלוסייה אינה רוצה בה.

הנתיב היחיד הוא שאנשים רבים מאוד רוצים בה, אומרים זאת, וממשיכים לומר זאת עד שההסדר הקיים נסוג.

זה מתויק בדרך כלל כסיבה לכך שדמוקרטיה ישירה אינה סבירה. בסדר. אבל הביטו מה זה אומר על המשטר ברגע שהוא קיים. הוא קיים מפני שרוב בחר בו, בחופשיות, נגד העדפת המיעוט שהחזיק בכוח לפניו. הוא אינו צריך לייצר הסכמה בדיעבד, מפני שההסכמה היא מה שיצר אותו. הוא אינו נושא תחתיו את שאלת הייסוד, מפני שהתשובה רשומה: בחרנו בזה, בגלוי, בכך שדרשנו את זה.

מדוע זה מנבא הישרדות

סיכויו של משטר להחזיק מעמד תלוי בכמה אנשים היו מגנים עליו וכמה היו חשים הקלה לראותו הולך.

משטר שהותקן בידי מיעוט מתחיל עם קבוצה קטנה של מגנים וקבוצה גדולה של אדישים, והוא צריך להמיר את האדישים דור אחר דור. הוא תמיד במרחק משבר אחד מלגלות שההמרה לא נקלטה.

משטר שהותקן בדרישה המונית מתחיל כשמגניו כבר במקומם. הם האנשים שדרשו אותו. הם יודעים מדוע רצו בו ומה הוא החליף. ובאופן מכריע, המערכת נותנת להם משהו להפסיד: את הקול שלהם. אזרח תחת דמוקרטיה ישירה שמבקשים ממנו לוותר עליה מבקשים ממנו להחזיר את קולו בכל שאלה לכמה מאות זרים. זו מכירה קשה הרבה יותר מלבקש מנתין לקבל מלך חדש במקום הישן.

התנאי המוקדם שמקשה להשיג דמוקרטיה ישירה הוא אותה תכונה שתקשה להסירה. השתיים אינן עובדות נפרדות. מערכת שיכולה להיוולד רק מדרישה המונית היא מערכת שתומכיה הם, מהיום הראשון, המונים.

ההשוואה שעושה את זה מוחשי

חשבו על המעברים שאנחנו רואים כהצלחות. אלה שהחזיקו הם אלה שבהם האוכלוסייה כבר באה, בפועל, לרצות בהסדר החדש לפני שהגיע, כך שהשינוי הפורמלי אישר משהו שכבר היה אמת. אלה שנכשלו הם אלה שנכפו על אוכלוסייה שלא ביקשה אותם, מעוצבים היטב ככל שהיו על הנייר. לחוקות שנכתבו לאנשים שלא דרשו אותן יש רקורד עלוב.

דמוקרטיה ישירה הופכת את המתאם הזה לכלל. היא אינה יכולה להגיע לפני שרוצים בה, ולכן אינה יכולה לעולם ליפול לאופן הכישלון של המערכת המעוצבת היטב שאיש לא ביקש. כל מהפכה קודמת בממשל נאלצה לקוות שאוכלוסייתה תתרצה. לזו יש הסכמת האוכלוסייה כדמי כניסה.

איני יודע כמה זמן לוקח להגיע לדמי הכניסה האלה, וכתבתי במקום אחר על הנתיבים שבהם זה עשוי לבוא ומדוע מוסדות מתנגדים לזה. אבל ברגע ששמים לב שהמחסום והערובה הם אותו דבר, המחסום נראה אחרת למדי. הוא אינו מכשול שיש להצטער עליו. הוא הסיבה לחשוב שכאשר זה יגיע, זה יישאר.