הנצרות אינה היסוד של המדע, והטיעון בעד זה מתפרק על המילה חוק

יש טענה שאפולוגטים נוצרים משמיעים לעיתים קרובות ושכמעט איש אינו טורח לערער עליה: שהנצרות היא היסוד של המדע. רעיון מחוקק החוקים, כך הסיפור, הוא ששלח את המדענים הראשונים לחפש חוקים בטבע. בלי האלוהים הנוצרי, בלי ניוטון.

זה שקרי, וזה שקרי באופן מלמד, מפני שכל הטיעון נשען על מילה אחת שנושאת שתי משמעויות בבת אחת.

שתי משמעויות של חוק

חוק במובן הראשון הוא כלל שנוצר על ידי אנשים, או מיוחס לאל, למטרות מוסריות וחברתיות. לא תגנוב. שמור את השבת. תכונתו המגדירה היא שאפשר לעבור עליו, ועוברים, כל הזמן. לפי הסיפור עצמו, הלוחות עוד לא הגיעו לתחתית ההר לפני שהראשון מהם הופר.

חוק במובן השני הוא סדירות בטבע שנצפית תמיד. גופים נמשכים זה לזה בכוח שדוהה עם ריבוע המרחק. תכונתו המגדירה היא שאי אפשר לעבור עליו, לעולם, על ידי איש, וזו כל הסיבה ששווה למצוא אותו.

אלה אינם שני טעמים של מושג אחד. הם הפכים על הציר שחשוב. האחד הוא כלל שמפרים אותו באופן שגרתי; השני הוא תיאור שאינו מתיר חריגים. טיעון האפולוגט דורש שהמשמעות הראשונה היא שהניעה את החיפוש אחר השנייה, וכשאומרים את זה בפשטות ההשראה אינה מתקבלת על הדעת. מדוע כלל שכולם עוברים עליו יגרום לכם לצאת לחפש כלל ששום דבר אינו יכול לעבור עליו?

אילו המילה הייתה שונה, ובשפות התקופה היא לעיתים קרובות הייתה, לא ניתן היה להעלות את הטיעון כלל. הוא שורד רק על משחק המילים.

איפה הפסוקים

אילו המשמעות המדעית של חוק הייתה מוטבעת בדוקטרינה הנוצרית, היינו מצפים למצוא אותה איפשהו בטקסטים. פסוק שמתאר את הטבע כפועל על סדירויות קבועות, ניתנות לגילוי, ללא חריגים, שהאל אינו משעה.

אין כזה. הכתובים מלאים בהפך: ימים נבקעים, השמש עומדת דום, מים ליין, המתים קמים. האלוהים של הטקסטים הוא בדיוק ישות שעבורה סדירויות הטבע הן הצעות. ספר שאירועיו המרכזיים הם השעיות של חוקי הטבע הוא מועמד מוזר למקור הרעיון שאי אפשר להשעות את חוקי הטבע.

העיכוב של אלף שש מאות שנה

הנצרות שלטה בחיי הרוח של אירופה מהמאה הרביעית בערך. המדע המודרני מתחיל במאות השש-עשרה והשבע-עשרה. אילו תפיסת העולם המדעית הייתה חבויה בדוקטרינה, מחכה שימשכו אותה החוצה, לקח לה יותר מאלף שנה להופיע.

מה עוד קרה במאות השש-עשרה והשבע-עשרה? מכבש הדפוס. שחזור הטקסטים היווניים והערביים. עליית הסחר והמכשירים שהוא נזקק להם. התרופפות סמכות הכנסייה ברפורמציה. אלה האירועים שחופפים ללידת המדע, ואף אחד מהם אינו דוקטרינה. כשתוצאה מופיעה אלף ומאה שנה אחרי הסיבה המשוערת שלה ובבת אחת עם כמה מועמדים אחרים, הסיבה המשוערת אינה הסיבה.

העובדות בשטח

ואז יש מה שהמוסדות עשו בפועל. הכנסייה לא טיפחה את האנשים שחיפשו חוקים בטבע. היא שרפה כמה מהם, כלאה אחרים, אסרה את ספריהם וכפתה חזרות מהדעה. גלילאו לא זכה למחילה במשך שלוש מאות וחמישים שנה. אילו הרוח המדעית הייתה הלב הפועם של הנצרות, המוסד הנוצרי ביותר בהיסטוריה בילה מאות שנים בלחימה בלבו שלו.

זה משאיר שתי אפשרויות, ושתיהן רעות לאפולוגט.

הראשונה היא שאין מדע בליבת הדוקטרינה. זו הדעה שאני מחזיק בה, והנקודות הקודמות תומכות בה.

השנייה נדיבה יותר: יש שם נר מדעי כלשהו, אבל כל מוסד נוצרי ממשי היה כל כך לא מוכשר בהוצאתו החוצה שהם לא רק נכשלו אלא פעלו נגדו באופן פעיל. חשבו על מה שזה מודה בו. לקומוניזם היה רעיון מיטיב מתועד בהרבה בליבו, חלוקה הוגנת של העושר, שנאמר במפורש ובאריכות על ידי מייסדיו. אנחנו דוחים את הקומוניזם בכל זאת, לא מפני שהרעיון נעדר אלא מפני שכל מוסד שנבנה עליו הפך לדיקטטורה. רעיון טוב שמוקף במוסדות שבוגדים בו נשפט לפי המוסדות. אם אנחנו מחזיקים את הקומוניזם לסטנדרט הזה, הנצרות, שאת הרעיון המדעי שלה איני מוצא אפילו בטקסט, אינה מקבלת סטנדרט עדין יותר.

חוקים כובלים את ידי האל

יש אירוניה אחרונה. רעיון חוק הטבע ללא חריגים אינו רק נעדר מהמסורת; הוא עוין לה. אם היקום פועל על חוקים שמתקיימים תמיד, אז האל אינו יכול להתערב בלי לשבור אותם, ואל שאינו יכול להתערב אינו האל של התפילות, הניסים או התחייה. ההתנגדות הזו, שחוקי הטבע מגבילים את ידי האל, הועלתה בתוך הנצרות נגד התמונה המדעית במשך מאות שנים, והיא ביטוי אותנטי בהרבה של המסורת מטיעון מחוקק החוקים המשוער שהומצא לאחר מעשה.

המדע לא צמח מהנצרות. הוא צמח על אפה ועל חמתה, בסדקים שנפערו כשאחיזת הכנסייה התרופפה, וסיפור האפולוגט הוא מה שהמסורת מספרת לעצמה עכשיו כשהתוצאה כבר אינה מוטלת בספק. כל אחד יכול לתבוע לעצמו קרדיט על ניצחון אחרי שהמלחמה נגמרה. השאלה היא מה עשיתם במהלכה.