מדד אכזרי לעיתונאות, ומדוע כמעט דבר אינו זוכה בנקודה

עיתונאות נשפטת לפי פרסים, לפי רייטינג, לפי היוקרה של הכלי, ולפי השאלה אם הכתבה הרגישה חשובה. אף אחד מאלה אינו מודד את מה שעיתונאות אמורה לעשות, שהוא לגרום לציבור לדעת משהו שלא ידע קודם. אז הנה מדד שכן מודד, חצי אחד לשאלות וחצי אחד לתשובות. קל להחיל אותו, והחלתו היא חוויה קודרת, וזו הסיבה שאיש אינו מחיל אותו.

המדד

שאלה זוכה בנקודה אם היא מחלצת מידע שהנשאל לא רצה לתת.

זו כל עבודתו של השואל. נשאל שרצה שהמידע ייצא היה יכול להוציא הודעה לעיתונות. המראיין קיים בשביל השארית: העובדה שהשר היה מעדיף לא לאשר, המספר שהמנהל היה מעדיף לא לנקוב, הסתירה שהמועמד היה מעדיף שלא יצביעו עליה. שאלה שמפיקה משהו שהנשאל שמח לומר הפיקה הודעה לעיתונות עם מיקרופון מולה.

תשובה זוכה בנקודה אם היא ניתנת להפרכה ומשנה את מה שאנחנו יודעים.

ניתנת להפרכה: היא יכולה להתברר כשגויה, ואנחנו נוכל לדעת זאת. "אנחנו מחויבים לביטחונו של כל אזרח" אינו יכול להיות שגוי; זו אינה תשובה. "היחידה נסוגה בתשיעי" יכול להיות שגוי, ולכן הוא מידע. משנה את מה שאנחנו יודעים: אחרי ששמענו אותה, אמונה כלשהי שמאזין סביר החזיק בה שונה עכשיו. אם כל מי שידע משהו כבר ידע זאת, דבר לא דווח.

שני מבחנים, כל אחד כן או לא. עכשיו הריצו אותם.

הרצה על ריאיון

קחו ריאיון פוליטי רגיל, מהסוג שמשודר כל ערב.

השאלה הראשונה עוסקת בחדשות היום. הנשאל נותן את העמדה שמשרדו הכין. שאלה: האם חילצה משהו שלא רצה לתת? לא. תשובה: ניתנת להפרכה? לא, זו הצהרת ערכים. ניקוד: אפס.

השאלה השנייה מבקשת ממנו להגיב למשהו שאמר יריב. הוא מגיב בביקורת על היריב, גם היא מוכנה. אפס.

השאלה השלישית היא הקשוחה, זו שהמראיין מתגאה בה: "אבל האין זה נכון ש..." הנשאל אומר שהנחת היסוד שגויה וחוזר על העמדה. דבר לא חולץ; התשובה אינה ניתנת להפרכה. אפס.

מקטע של עשר דקות, שמונה שאלות, והציבור יודע בדיוק את מה שידע בהתחלה, ובנוסף את העובדה שהמראיין היה קשוח, שאינה מידע על העולם. הניקוד הטיפוסי של הריאיון הטיפוסי הוא אפס. לא נמוך. אפס.

מדוע הוא אכזרי

המדד אכזרי מפני שאינו מתחשב במאמץ, בקושי, או באיך שהמקטע הרגיש.

עיתונאי שהתכונן שבוע, שאל שאלות חדות, ונתקל בחומה זוכה באותו ניקוד כמו אחד שקרא את השאלות מכרטיס. זה נראה לא הוגן, וזו הכוונה. הציבור לא קיבל את שבוע ההכנה. הוא קיבל את החומה. מאמץ שאינו מפיק מידע הוא, מצדו של הקורא, בלתי ניתן להבחנה מאפס מאמץ.

הוא אכזרי גם כלפי הנשאלים. תשובה זהירה, רהוטה ובלתי ניתנת להפרכה זוכה באפס, ותשובה גסה שמדליפה עובדה זוכה באחת. המופיע המלוטש שמעולם לא אמר דבר שניתן לבדיקה, לפי המדד הזה, מעולם לא נתן ריאיון.

והוא אכזרי כלפי הקהל, מפני שהוא אומר לו מה הוא צרך. רוב מה שנקרא חדשות, כשמודדים כך, הוא החלפת עמדות בין אנשים שכבר החזיקו בהן.

מה זוכה בנקודות

ראוי לומר מה כן עובר, מפני שהרשימה מלמדת.

מסמכים שהושגו ופורסמו. מספרים שהמוסד לא שחרר. שאלת ההמשך שמצמידה תשובה מעורפלת לטענה ספציפית, ואז שאלת ההמשך השנייה כשהטענה הספציפית מתחמקת. הריאיון עם האדם שהיה בחדר ולא היה אמור לדבר. עבודה תחקירית בכלל, שהיא יקרה ואיטית וזוכה בנקודות, ופרשנות בכלל, שהיא זולה ומהירה ואינה זוכה.

שימו לב שהעבודה שזוכה בנקודות היא כמעט כולה עימותית וכמעט כולה בלתי נראית. העיתונאות הנראית, האולפן, הפאנל, הריאיון, היא המקום שבו הניקוד הנמוך ביותר, מפני שהיא המקום שבו לנשאלים השליטה הגדולה ביותר על מה שנאמר.

למה המדד נועד

איני מצפה שמערכות חדשות יאמצו זאת. זה היה מרוקן את לוח השידורים של הערב.

הוא נועד לקורא. החילו אותו בזמן הצפייה וההשפעה מיידית: אתם מפסיקים לשמוע את הטון ומתחילים לספור. האם השאלה הזו הוציאה משהו? האם התשובה הזו יכלה להיות שקרית? הספירה בסוף השעה היא כמות העיתונאות שקיבלתם, ואחרי שספרתם כמה פעמים אינכם יכולים לחזור לתת ציון לפי איך שזה הרגיש.

האכזריות היא הדיוק. כל מדד עדין יותר מודד משהו אחר וקורא לו עיתונאות.