שתיקתם של בני זמנו של ישו

אם התיאורים שבברית החדשה מדויקים מבחינה היסטורית, הרי שישו מנצרת היה דמות בעלת השפעה אזורית עצומה. לפי הכתוב הוא משך אליו קהל של אלפים, חולל נסים פומביים שהותירו את השלטונות נבוכים, והוצא להורג במשפט רב הדים שבו היו מעורבים הן הסנהדרין היהודי והן הנציב הרומי. אלא שכאשר אנו בוחנים את התעודות החילוניות של המאה הראשונה, אנו נתקלים בשתיקה עמוקה ומחרישת אוזניים.

העדים הנעדרים

בימי חייו המשוערים של ישו ומיד לאחריהם פעלו באזור כמה היסטוריונים משכילים וחדי עין. שתיקתם היא אחד האתגרים המשמעותיים ביותר שניצבים בפני הנרטיב ההיסטורי המסורתי.

פילון האלכסנדרוני (בערך 20 לפנה"ס – 50 לספירה)

פילון היה הפילוסוף היהודי החשוב ביותר בתקופתו. הוא חי באלכסנדריה אך ביקר בירושלים לעיתים קרובות, והיו לו קשרי משפחה הדוקים עם האריסטוקרטיה היהודאית. הוא כתב בהרחבה על ההיסטוריה היהודית, על ההלכה ועל אירועי זמנו, ובכללם מעשיו של פונטיוס פילטוס. ואף על פי כן, בעשרות אלפי המילים שכתב, הוא אינו מזכיר ולו פעם אחת רב מחולל נסים בשם ישו או את התנועה שהקים לכאורה.

סנקה הצעיר (בערך 4 לפנה"ס – 65 לספירה)

סנקה, פילוסוף סטואי ומדינאי רומי, כתב על מגוון רחב של נושאים, ובהם מוסר, תופעות טבע ודת. הוא התעניין עמוקות בתנועות דתיות חדשות וב"אמונות תפלות". אף שחי בשיא ההתפשטות הנוצרית המוקדמת, הוא אינו מזכיר את הנוצרים או את מייסדם.

בעיית יוסף בן מתתיהו

האזכור ה"מוקדם" המפורסם ביותר של ישו נמצא בספר קדמוניות היהודים מאת יוסף בן מתתיהו (פלביוס יוספוס, נכתב בערך ב-93 לספירה). הקטע, המוכר בשם Testimonium Flavianum, מתאר את ישו כ"אדם חכם" וכ"משיח" שקם לתחייה.

אלא שכמעט כל החוקרים בני זמננו מסכימים שהקטע נערך בכבדות, או שזויף כליל, בידי סופרים נוצרים מאוחרים. הלשון נוצרית באופן החורג מסגנונו של המחבר, והקטע קוטע את רצף הנרטיב של יוסף בן מתתיהו עצמו. כאשר מסירים את החלקים המזויפים בעליל, נותר בידינו, במקרה הטוב, אזכור קצר של אדם בשם ישו — שנכתב שישים שנה לאחר המעשה.

מדוע זה חשוב?

אפולוגטים טוענים לא אחת ש"ההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים", או שישו לא היה אלא "איכר זוטר". אלא שהבשורות טוענות שהוא היה כל דבר מלבד זוטר. הן טוענות שהיה דמות שנוכחותה זעזעה את אושיותיה של יהודה הרומית.

היעדרן המוחלט של ראיות חילוניות בנות הזמן מלמד שאו שישו לא היה קיים, או — וסביר יותר — שהדמות ההיסטורית האמיתית הייתה שונה כל כך מ"משיח האמונה" האגדי, עד שלא נרשמה כלל על מסך הרדאר של גדולי ההוגים בני זמנו. ישו של הבשורות נראה כיצירה ספרותית שתפחה מסיפור לסיפור, זמן רב לאחר שאלה שיכלו לבדוק את העובדות כבר לא היו בין החיים.