"אל הפערים" וההתקדמות המדעית
לאורך ההיסטוריה האנושית, "אלוהים" היה השם שאנו נותנים לדברים שאיננו מבינים. כשחסר לנו הסבר טבעי לתופעה, נסוגנו כברירת מחדל להסבר על-טבעי. זה ידוע כתיאולוגיית "אל הפערים". הבעיה עבור הדת, עם זאת, היא שככל שהמדע מתקדם, לפערים הללו יש הרגל עיקש להיסגר, ומותירים לאלוהים פחות ופחות לעשות.
תחום האלוהי המצטמק
היה זמן שבו כמעט כל היבט של העולם הטבעי יוחס להתערבות אלוהית ישירה.
- מטאורולוגיה: הברק היה חיצו של זאוס או זעמו של יהוה. כיום אנו מבינים אותו כפריקה אלקטרוסטטית הנגרמת מתנועת קרח ומים בעננים.
- רפואה: מגפות ומחלות נפש נתפסו כעונשים אלוהיים או כאחיזת שדים. כיום יש לנו תורת החיידקים, גנטיקה ונוירולוגיה. איננו מתפללים כדי להיפטר מזיהום סטפילוקוקי; אנו משתמשים באנטיביוטיקה.
- קוסמולוגיה: השמש הייתה מרכבה שהובלה על פני השמים. כיום אנו מבינים מסלולים פלנטריים, היתוך כוכבי, ואת עצמת היקום המתפשט.
הפער האולטימטיבי: מוצאות
במאה ה-19, הפער ה"אולטימטיבי" היה מורכבות החיים. נדמה היה בלתי אפשרי שמערכות מסובכות כל כך יוכלו להיווצר ללא מתכנן. צ'ארלס דרווין סגר את הפער הזה בכך שהראה שברירה טבעית יכולה לייצר מורכבות לאורך פרקי זמן עצומים ללא כל ראייה מראש או תכלית.
כיום, הפערים הנותרים נמצאים לרוב בחזיתות הקיצוניות ביותר של המדע: המילישנייה הראשונה של המפץ הגדול, המעבר מכימיה לביולוגיה (אביוגנזה), או "הבעיה הקשה" של התודעה. אך אם ההיסטוריה היא מדריך כלשהו, אין סיבה להניח שהפערים הללו דורשים מילוי על-טבעי. הם פשוט שאלות פתוחות הממתינות לתגלית נטורליסטית.
בעיית האל הניתן להפרכה
הסכנה לדת היא שבקושרם את קיומו של אלוהים לבורות הנוכחית שלנו, הם הופכים את קיומו לטענה "ניתנת להפרכה". בכל פעם שמדען מפרסם מאמר, "אל הפערים" מתכווץ מעט.
אל שקיים רק במקום שהמדע טרם הביט בו הוא אל בנסיגה מתמדת. אם האלוהי נמצא רק בבלתי-נודע, אזי הידע הופך לאויב האמונה.
סיכום
המדע אינו טוען לדעת הכול, אך יש לו רקורד מוכח של מציאת תשובות טבעיות לתעלומות שנחשבו בעבר "על-טבעיות". "אל הפערים" הוא מציין מקום לבורות. ככל שהבנתנו את היקום גדלה, הצורך ב"מניע ראשון" על-טבעי נעשה מיותר יותר ויותר. איננו חיים עוד בעולם רדוף רוחות; אנו חיים בעולם פיזי.