האמת אינה קצרה, ולכן השקר מתפשט

אני מסתובב סביב הרעיון הזה שנים ומעולם לא הצלחתי לכתוב אותו כראוי. הוא רוצה להיות ספר, ושם העבודה היה על רעות האמנות והסיפור, או אולי על ההבדל בין יופי לאמת. מה שלהלן הוא מתווה של הטיעון.

זו אנטיתזה לתרבות שאני מוצא את עצמי בתוכה — תרבות שמתייחסת ליופי ולאמת כאל מילים נרדפות כמעט, שרואה בסיפור את הישגנו הגבוה ביותר, ושמתירה לאנשים לרחף לחלוטין מנותקים מעובדות תוך שהם חושבים על עצמם טובות.

המנגנון המרכזי: אורך

הנה הטענה שכל השאר תלוי בה.

אנשים מעריצים את הקצר. האמת לעולם אינה קצרה.

כפי שכל מדע מגלה במגע עם נושאו, התיאור האמיתי של כל דבר ארוך יותר, מסויג יותר ומותנה יותר ממה שמישהו קיווה. עובדות לעולם אינן קטנות מספיק כדי להיתפס בנוחות. הגרסה הכנה של כמעט כל שאלה מגיעה עם רשימת חריגים, טווח תחולה, והודאה במה שנותר בלתי ידוע.

אידיאולוגיות ניתנות להעברה מפני שהן קצרות. לא מפני שהן אמיתיות — לעיתים יש בהן גרעיני אמת, אבל לא זו הסיבה שהן מתפשטות. הן מתפשטות מפני שהן נכנסות למשפט, ומשפט ניתן לחזור עליו.

עכשיו הסדירות האמפירית שנובעת מכך: כמעט כל נושא ניתן לטיפול קצר או ארוך, וכמעט אוניברסלי שככל שהטיפול קצר יותר, כך העמדה אוספת יותר חסידים. ליברטריאניזם הוא מן העמדות הפוליטיות הפשטניות ביותר הזמינות ומן המהירות ביותר לניסוח. זה אינו צירוף מקרים; זו אותה עובדה פעמיים.

הדת היא המקרה הקיצוני. בקושי צריך לקרוא את הספר — הפרק הראשון מספיק — ואתם יוצאים עם תיאור של מקור הכול, מערכת מוסרית, ופתרון למוות. הכול שקרי. אבל קצר.

האמת מכוערת

המסקנה הנלווית היא כזו שאנשים מתנגדים לה.

האמת אינה יפה. האמת היא מה שאתם מקבלים למרות כיעורה, מפני שהראיות מכריחות אתכם. לעיתים רחוקות אוסף עובדות מסובך מניב יופי; בדרך כלל הוא נותר אוסף עובדות מסובך, והתגובה הכנה היא להחזיק בו ככזה ולא להחליק אותו לסיפור.

ירשנו את הרעיון ההפוך — שאלגנטיות היא סימן לנכונות, שהתיאוריה האמיתית תהיה היפה. במתמטיקה ובפיזיקה יסודית יש לזה אחיזה מסוימת. מחוצה להן זו בעיקר מלכודת, וזו המלכודת שגורמת לאידיאולוגיה להרגיש כמו תובנה.

מה חידד את זה

האינטרנט.

ויכוח מקוון הוא נבזי, רעיל, ומעל הכול מנותק מן העולם. אנשים מתגייסים נגד דרקונים, בונים טיעונים משוכללים נגד דרקונים, מנצחים דרקונים. העמדות המותקפות מוחזקות לעיתים קרובות בידי איש.

והדבר שיכול לעצור זאת — עובדות, מספרים, סטטיסטיקה, מדידה של ממש — הוא בדיוק מה שאנשים מתעבים. הכניסו מספר לוויכוח מקוון וראו מה קורה: לא התמודדות, אלא שינוי נושא. המספר נתפס כמהלך רטורי ולא כמידע.

הקשת ההיסטורית

האבולוציה התרבותית החלה בסיפורים עצומים. אלים, בריאה, תכלית קוסמית, מרכזיותנו שלנו.

עם הזמן הסיפורים הצטמצמו. קפיטליזם וסוציאליזם הם סיפורים קטנים מבראשית — הם מעלים טענות צרות יותר, על תחום מסוים, באופן שניתן עקרונית לבדיקה.

ההצטמקות הזו היא התקדמות, והיא מהות המהפכה המדעית, שהיא ביסודה משמעת של סירוב לומר יותר ממה שאפשר לתמוך בו.

הדת היא בבירור סיפור וניתן להראות זאת. גם קפיטליזם וסוציאליזם הם סיפורים, קשים יותר לחשיפה מפני שטענותיהם צרות יותר ותחומיהם מבולגנים יותר — אבל עדיין סיפורים, ועדיין שגויים באופן שסיפורים שגויים בו, כלומר בהיותם מסודרים יותר מנושאם.

הפיתוי הקבוע פועל בכיוון ההפוך: לנפח את הסיפור שלכם עד קצה גבול היכולת, להפוך אותו לחודר-כול, לאידיאולוגיה, לתיאור מלא של ההיסטוריה. ההתקדמות מורכבת מצפייה בסיפורים האלה נכשלים ומצמצום מכוון של היקף אלה שאתם מספרים. טענות קטנות. ללא אידיאולוגיות.

אידיאולוגיות כסיפורים בדרגות מחויבות משתנות

חידוד ששווה לשמור.

ככל שאנו מתקדמים אנו מאמצים אידיאולוגיות שמתחייבות לפחות. הדמוקרטיה היא סיפור פחות מחויב מתיאוקרטיה: היא מפרטת תהליך ונמנעת מהבטחת תוצאה. גם הקפיטליזם אינו מבטיח תוצאות טובות; הוא מתחייב למנגנון ומניח לתוצאות ליפול היכן שייפלו.

זהו כיוון התנועה — הרחק מנרטיבים בעלי יעדים קבועים ולעבר כאלה שמפרטים הליך ושותקים לגבי הסוף. זו אותה תנועה כמו ההצטמקות, במבט מזווית אחרת.

מדוע זה דחוף עכשיו

סם האריס מעיר שהעולם מתפצל למיליוני תת-קהילות, שכל אחת עוקבת אחר הפודקאסטר שלה ושותה את המשקה שלה.

בנוף אפיסטמי מנופץ, עגינה במציאות חדלה להיות העדפה פילוסופית והופכת לקרקע המשותפת היחידה הזמינה. המדעים עגונים. הפוליטיקה שלנו, הפילוסופיה שלנו והשקפות עולמנו אינן — כלומר הן יכולות להיסחף זו מזו למרחק שרירותי, ואין מנגנון שמחזיר אותן.

הדבר היחיד המסוגל לאחד אנשים שאין להם דבר משותף אחר הוא משמעת משותפת של בדיקה מול העולם. לא ערכים משותפים, שאין לנו. לא סיפורים משותפים, שהם מה שהביא אותנו לכאן. מדידה משותפת.

זהו הספר. לא כתבתי אותו ואינני בטוח שאכתוב, אבל הטיעון נראה לי נכון והייתי מעדיף שיהיה רשום גרוע מאשר שלא יהיה כלל.