למה לטרוח עם המציאות?

תוכן העניינים
  1. המציאות גובה את חובותיה
  2. אנשים אחרים משלמים על האמונות שלכם
  3. מפה שגויה איננה החיים שלכם
  4. הנחמה ניתנת בהלוואה
  5. מה שאינני יכול להוכיח
  6. הצד השני

כתבתי הרבה על כמה רע אנשים מחוברים למציאות: האם אנחנו משתפרים בכך, ומדוע רוב המוסדות שלנו מושכים אותנו הרחק ממנה. כל אחד מן הפוסטים האלה מניח דבר שמעולם לא טענתי בעדו: שבכלל כדאי להיות מחובר למציאות. אחד מהם אפילו מסתיים בהודאה בכך. הפוסט הזה הוא הטיעון החסר.

זו איננה נקודה מובנת מאליה. מאמין שמתנחם בגן עדן, פטריוט שגאה בהיסטוריה מומצאת, אדם שבטוח שההורוסקופ מסביר את השבוע שלו: נראה שכולם מסתדרים לא רע. אז למה שמישהו מהם יטרח?

המציאות גובה את חובותיה

התשובה הראשונה היא המעשית. פעולות נשענות על אמונות. אם האמונות נכונות, הפעולות נוטות להצליח. אם הן שגויות, הן מצליחות רק במקרה. לגשר לא אכפת במה המהנדס האמין, ולגידול לא אכפת למה החולה קיווה.

התשובה המקובלת היא שרוב האמונות השגויות לעולם אינן נבחנות כך. אפשר להאמין באסטרולוגיה כל החיים ולא לשלם על כך דבר. זה נכון לגבי כל אמונה בודדת, וזה מחמיץ את האופן שבו אמונות פועלות. אינכם יודעים מראש לפי אילו מאמונותיכם תצטרכו לפעול. מי שסומך על סיפורים ולא על ראיות בענייני כוכבים הוא אותו אדם שיום אחד יבחר בין רופא למרפא, או בין קרן פנסיה לחבר עם עסקה בטוחה. אמונות אינן מאוחסנות בקופסאות נפרדות. מה שעובר מאחת לאחרת הוא ההרגל: האם אני בודק, או שאני מאמין במה שנעים לי? הרגל אינו יכול להיות רשלני ביום שני וקפדני ביום שלישי.

אנשים אחרים משלמים על האמונות שלכם

התשובה השנייה היא שאמונות אינן עניין פרטי. אתם מצביעים לפיהן. אתם מגדלים לפיהן ילדים. לפיהן אתם מחליטים אם להתחסן, ממי לפחד, באילו מלחמות לתמוך ומה לדרוש ממי שמושל בכם. אמונה שגויה על האופן שבו הכלכלה פועלת עולה לכם מעט, שהרי הקול הבודד שלכם אינו משנה דבר. כשהיא מוכפלת במיליונים היא הופכת למדיניות, וכולם חיים תחתיה.

לכן "זה עושה אותי מאושר" הוא הגנה חלשה. ייתכן מאוד שזה עושה אתכם מאושרים. החשבון נשלח למישהו אחר.

מפה שגויה איננה החיים שלכם

התשובה השלישית היא זו שחשובה לי ביותר. נניח שאשליה נוחה באמת לא עולה דבר, לא לכם ולא לאף אחד. האם אז היא בסדר?

הפילוסוף רוברט נוזיק שאל זאת באמצעות ניסוי מחשבתי. דמיינו מכונה שנותנת לכם כל חוויה שתרצו, באופן מושלם, למשך שארית חייכם: אהבה, הצלחה, הרפתקה, והכול מורגש כאמיתי. האם הייתם מתחברים אליה לתמיד? כמעט איש אינו אומר כן. אנשים רוצים לעשות דברים בפועל, לא להרגיש כאילו עשו אותם. הם רוצים שאדם אמיתי יאהב אותם, לא לחוש את התחושה.

הסירוב הזה מלמד משהו. איננו רוצים רק חוויות נעימות. אנחנו רוצים שחיינו יעסקו במשהו שבאמת נמצא שם. אדם שאמונותיו המרכזיות שגויות חי גרסה מתונה של המכונה. בחירותיו נעשות בשביל עולם שאינו קיים, ולכן הן לא באמת בחירותיו. מי שסיפק את הסיפור הוא שבוחר. זה הקשר בין אמת לחירות: אפשר להחליט בעצמכם רק אם אתם יודעים על מה אתם מחליטים.

הנחמה ניתנת בהלוואה

יש עוד פגם באשליה הנוחה: היא נכשלת בדיוק כשזקוקים לה. אמונה שמעולם לא נבחנה מחזיקה יפה בזמנים טובים. ואז באים המחלה, המוות, הבגידה, והסיפור פוגש את הדבר האחד שאינו מסוגל לספוג. יש שמתבצרים בו. רבים מאבדים גם את הנחמה וגם את השנים שבהן יכלו לבנות משהו יציב יותר. לתמונת עולם שכבר כוללת מוות ומזל רע יש פחות מה להפסיד כשהם מגיעים.

מה שאינני יכול להוכיח

הנה הגבול הכן של הטיעון. אינני יכול להוכיח, יש מאין, שאמת טובה מנחמה. אילו אדם הבין את העסקה במלואה, לא הזיק לאיש, ובכל זאת בחר באשליה, לא יכולתי להראות שעשה טעות לוגית. ערכים אינם נובעים מעובדות בלבד.

אבל שימו לב לשני דברים. ראשית, כמעט איש איננו האדם הזה, מפני שאיש אינו יכול לבחור באשליה בעיניים פקוחות: ברגע שיודעים שהיא אשליה, היא מפסיקה לעבוד. אנשים אינם בוחרים בסיפור הנוח. הוא נמסר להם, בדרך כלל בילדותם. שנית, אפילו המאמין האדוק ביותר בנחמה רוצה טייס מחובר למציאות, מנתח מחובר למציאות ומהנדס מחובר למציאות. כולם כבר מסכימים שהמציאות חשובה כשהסיכון הוא שלהם והמשוב מהיר. כל מה שאני מבקש הוא עקביות.

הצד השני

יש ראיות ממשיות שאשליות מסוימות מועילות. פסיכולוגים מצאו שאנשים בדיכאון קל שופטים לפעמים את יכולותיהם במדויק יותר מאנשים בריאים, ושמעט אופטימיות לא מוצדקת הולכת יד ביד עם בריאות טובה יותר ועם התמדה רבה יותר. ויליאם ג'יימס טען שבעניינים מסוימים, כמו השאלה אם חברות או מיזם קשה יצליחו, אמונה שמקדימה את הראיות עוזרת להפוך את הדבר לנכון. ולגבי אדם גוסס, הוגן לשאול למה בדיוק מועילה תמונה מדויקת של היקום. לדעתי אלה טיעונים על מינון ועל עיתוי, לא על כיוון. הם עדיין ההתנגדויות הטובות ביותר שיש, וצריך לענות עליהן ולא לבטל אותן בהינף יד.