הצבעה לאדם היא הדרך להיפטר מהאחריות להבין

ההצבעה מוצגת לנו כמעשה האחריות של האזרח. אתם הולכים לקלפי, מסמנים את הסימן שלכם, עשיתם את חלקכם. מי שאינו מצביע הוא חסר האחריות.

אני רוצה לטעון את ההפך. הצבעה לנציג היא המעשה שבו אתם משילים מעליכם אחריות, ועם האחריות אתם משילים את ההבנה שהייתה מגיעה איתה. המעשה שאנחנו קוראים לו פסגת האזרחות הוא הרגע שבו אנחנו מוסרים את האזרחות למישהו אחר.

מה אתם באמת עושים בקלפי

הביטו במה שהסימן על פתק ההצבעה אומר. הוא אינו אומר: שקלתי את השאלות העומדות בפני המדינה והנה מה שאני מסיק. הוא אומר: הנה אדם; שהוא ישקול אותן.

מאותו רגע השאלות הן שלו. כשהמלחמה מתנהלת רע, זו הייתה ההחלטה שלו. כשהתקציב מבוזבז, זה היה הניהול הכושל שלו. כשהחוק מתגלה כטיפשי, הוא הצביע בעדו, לא אתם. כל מבנה ההאשמה הפוליטית במערכת ייצוגית זורם לעבר הנציג, וזה אינו פגם במבנה. זה מה שהמבנה קיים בשבילו. קניתם, בקולכם, את הזכות לא להיות מי שטעה.

אחריות היא המקור של הבנה

הנה מדוע זה חשוב מעבר לחשבונאות המוסרית.

אנשים מבינים את מה שהם אחראים לו. לא מפני שהם צדיקים, אלא מפני שאחריות היא הדבר שגורם להבנה להשתלם. המכונאי מבין מנועים מפני שהמכונית חוזרת אם אינו מבין. ההורה מבין את הילד מפני שאין איש מלבדו. אתם מבינים את הכספים שלכם, בקירוב, מפני שההשלכות של אי-הבנתם נוחתות עליכם בתוך החודש.

לשאלות ציבוריות אין שום משיכה כזו על האזרח הרגיל, והסיבה היא שהוא לא יידרש להחליט בהן. מדוע ללמוד איך מערכת הפנסיה עובדת אם כל תרומתכם לעיצובה היא סימן ליד שם פעם בארבע שנים? הקצאת תשומת הלב הרציונלית אומרת: אל תטרחו. ואנשים אינם טורחים, ואז אנחנו קוראים להם אפתיים, כאילו האפתיה הייתה תכונת אופי ולא התגובה הנכונה לכך שאין להם החלטה לקבל.

השילו את האחריות וההבנה הולכת איתה. הקלפי היא המקום שבו שתיהן עוזבות.

להחליט לעומת לעודד

מה שמחליף את ההבנה, ברגע שההחלטה הואצלה, הוא משהו שנראה כמו מעורבות פוליטית ואינו כזה.

התבוננו באנשים שאכפת להם מפוליטיקה תחת מערכת ייצוגית. הם עוקבים אחריה מקרוב. הם מכירים את השמות, את הסקרים, את השערוריות, את הפליטות. יש להם רגשות חזקים על מי צריך לנצח. וכמעט דבר מזה אינו עוסק בשאלות. הוא עוסק בתחרות. הם אינם מחליטים; הם מעודדים, ויחסו של מעודד למשחק הוא בדיוק יחסו של מי שמסר את המשחק לאחרים ושמר לעצמו את הרגש.

האנרגיה אמיתית. היא פשוט מכוונת לאובייקט הלא נכון. הלהט שיכול היה ללכת להבנה אם המדיניות עובדת הולך במקום זאת לרצון שהצד שלו ינצח, והצדדים שמחים לקבל אותו, מפני שתומך שמבין קשה יותר להחזיק מתומך שמעודד.

המעשה האנטי-דמוקרטי

ומכאן הטענה שבכותרת. דמוקרטיה, יהיה מה שיהיה פירושה מלבד זאת, פירושה שהעם מחליט. מעשה שמעביר את ההחלטה למישהו אחר, שפוטר את העם מהצורך להבין את מה שמוחלט, ושהופך את המעורבות שנותרה לו לתמיכה בקבוצה, הוא מעשה שמזיז את החברה הרחק מהכרעת העם. הוא, בעצם מבנהו, אנטי-דמוקרטי, והוא הטקס המרכזי של מה שאנחנו קוראים לו דמוקרטיה.

איני אומר זאת כדי לומר למישהו להפסיק להצביע. תחת ההסדר הנוכחי הסימן הוא המנוף היחיד שיש לכם, ומנוף טוב מאין מנוף. אני אומר זאת מפני שהחלופה מתוארת בדרך כלל כמשא, ואני רוצה לתאר אותה במדויק.

תחת מערכת שבה השאלות מגיעות אליכם, תצטרכו להבין אותן. זה המשא. זה גם הדבר היחיד שאי פעם עשה אוכלוסייה מוכשרת בענייניה שלה. אחריות והבנה מגיעות יחד או לא מגיעות כלל, ומערכת שמאפשרת לכם להשיל את הראשונה לקחה, בשקט ובהסכמתכם, את השנייה.