האוניברסיטה אינה מייצרת נון-קונפורמיסטים, והנה רשימת הבדיקה

האוניברסיטה מתארת את עצמה כמקום שבו הדעה המקובלת באה להיחקר. סטודנטים מגיעים כשהם מאמינים במה שהוריהם האמינו ועוזבים, כך אומרים לנו, לאחר שלמדו לחשוב בעצמם. מעסיקים מתלוננים על זה. פוליטיקאים מתלוננים על זה. התלונה היא הפרסומת הטובה ביותר של המוסד.

אני רוצה לבחון את הפרסומת מול רשימה קצרה. בכל פריט להלן יש עמדה שהראיות תומכות בה בבירור למדי, ועמדה שהאוניברסיטה כמוסד מחזיקה בה. היכן שהשתיים חופפות, בסדר. היכן שאינן חופפות, אני רוצה לשאול על מה המוסד מגן.

התבנית שאני מוצא היא שהאוניברסיטה הולכת אחרי הראיות בדיוק עד המקום שבו ההליכה אחריהן אינה עולה דבר, ונעצרת היכן שהיא תעלה למוסד משהו. לא כך נראה מפעל לייצור נון-קונפורמיסטים. כך נראה כל ארגון.

דת

כל מחלקה רלוונטית יודעת את מצב העניינים. היסטוריונים יודעים שיציאת מצרים לא התרחשה ככתוב. חוקרי מקרא יודעים שהאוונגליונים נכתבו עשורים לאחר האירועים בידי אנשים שלא היו שם. פילוסופים יודעים שלטיעונים בזכות אלוהים ניתנו תשובות. חוקרי מוח יודעים כיצד נראית חוויה דתית בסורק.

והאוניברסיטה, כמוסד, אינה אומרת דבר מכל זה. היא מארחת בית מדרש לתאולוגיה. היא מעסיקה אנשי דת. היא מתכננת את לוח השנה סביב חגים דתיים בלי הערה, והיא מתייחסת לפרופסור שאומר בפשטות שהטענות המרכזיות של הדתות הגדולות שקריות כמי שחטא בנימוסים.

כתבתי בעבר על האסימטריה שבה היסטוריונים מטפלים בסיבות דתיות. הנקודה כאן היא שזה מקרה אחד של כלל כללי: הידע קיים, והוא מוחזק במחלקות שבהן אינו יכול להביך איש.

רצון חופשי

מחלקות הפסיכולוגיה ומדעי המוח השקיעו חמישים שנה בתיעוד העובדה שהחלטות מתקבלות לפני שהאדם מודע לכך שהוא מקבל אותן, שהנימוקים הניתנים לאחר מעשה מורכבים בדיעבד, ושההתנהגות ניתנת לחיזוי על ידי משתנים שהנבדק מעולם לא שמע עליהם.

בית הספר למשפטים, שלושה בניינים משם, מלמד דוקטרינה של אחריות פלילית שמניחה שדבר מכל זה אינו נכון. מחלקת הפילוסופיה מחזיקה בעמדה הנקראת קומפטיביליזם שתפקידה העיקרי הוא לאפשר לכולם להמשיך כרגיל. איש אינו מכנס פגישה.

מוסד נון-קונפורמיסטי היה שם לב ששתיים מהפקולטות שלו מחזיקות בדעות בלתי מתיישבות על אותה עובדה, והיה מתייחס לזה כאל הבעיה המעניינת ביותר בקמפוס. המוסד הממשי מתייחס לזה כאל עניין של סמכות אקדמית.

דרווין, נעצר בצוואר

האוניברסיטה תגן על האבולוציה מפני בריאתנים במרץ אמיתי. היא לא תלמד את השלכות האבולוציה על המין שעושה את ההוראה.

החילו ברירה טבעית על התנהגות אנושית, על קוגניציה אנושית, על סידורים חברתיים אנושיים, והטון משתנה מיד. פסיכולוגיה אבולוציונית נחשבת לבן דוד מעט מפוקפק. ההצעה שהאינטואיציות המוסריות שלנו, האינסטינקטים הפוליטיים שלנו והנטיות הדתיות שלנו הן הסתגלויות בעלות היסטוריה נענית בדרישה לרף הוכחה שאף הסבר אחר במדעי החברה אינו נדרש לעמוד בו.

הראיות מוגנות בנמרצות בדיוק עד הנקודה שבה הן מתחילות לתאר אותנו. אז הן הופכות שנויות במחלוקת.

זכר ונקבה

לגנטיקה התנהגותית ולאנדוקרינולוגיה יש הרבה מה לומר על הבדלים ממוצעים בין המינים, בתחומי עניין, בהתפלגות של יכולות מסוימות, בנטילת סיכונים, במה שאנשים בוחרים כשהם חופשיים לבחור. הממצאים משוחזרים והם גדולים.

עמדתו הרשמית של המוסד היא שההבדלים הללו הם הבניה חברתית, והוא כופה את העמדה הזו בהצהרות גיוס, בסדנאות הכשרה, ומדי פעם בפיטורים. חוקר שמפרסם את המספרים אינו מופרך. הוא נחקר.

כתבתי במקום אחר על הסיבה לקיומו של הטאבו ועל כך שאי-הנוחות אינה טיעון. כאן אני מציין רק היכן הטאבו חי: בבניין שטוען שאין לו טאבו.

מדוע תרבויות מסוימות מצליחות

שאלו מדוע חברות מסוימות עשירות ואחרות עניות, מדוע חלקן מייצרות מדע ואחרות לא, מדוע מוסדות מושתלים היטב במקום אחד ונכשלים במקום אחר. יש ספרות. חלקה מצביע על גאוגרפיה, חלקה על מוסדות, חלקה על היסטוריה, וחלקה מצביע על תרבות, כלומר על האמונות וההרגלים שאנשים מחזיקים בהם בפועל.

הקטגוריה האחרונה אסורה. כל הסבר שממקם את ההבדל במה שאוכלוסייה מאמינה ועושה מתויק כדעה קדומה עוד לפני שנקרא. התוצאה היא שהאוניברסיטה מחזיקה, כעמדה מוסדית, בכך שתרבות אינה משפיעה על דבר, בעודה מעסיקה אלפי אנשים כדי לחקור תרבות.

מה הרשימה מראה

הביטו במה שמשותף לחמשת הפריטים. בכל מקרה המוסד אינו נבער. הראיות שוכנות בספריות שלו עצמו, מיוצרות בידי אנשיו עצמו. בכל מקרה המוסד מחזיק בכל זאת, בפומבי, בעמדה שאינה פוגעת באיש שיש לו כוח עליו: תורמים, ממשלות, קהילות דתיות, הסטודנטים שלו עצמו, והעיתונות שמסקרת אותו.

זהו קונפורמיזם, וזהו קונפורמיזם מהסוג השלם ביותר, מפני שזהו קונפורמיזם של אנשים שיודעים טוב יותר.

סטודנט שמבלה שם ארבע שנים לומד את השיעור בשלמות, בלי שאיש יאמר אותו. מותר לך לדעת דבר, ומותר לך לומר אותו בסמינר, ואסור לך לומר אותו בפומבי. זו אינה הכשרה בחשיבה עצמאית. זו הכשרה בדיסקרטיות, שהיא ההיפך, והאוניברסיטה טובה בזה מאוד.