איך השוק מנטרל רעיונות

אנחנו אוהבים לחשוב שרעיונות חיים או מתים לפי ערכם: רעיונות נכונים מתפשטים, שגויים דועכים, טובים גוברים על רעים. אבל פועל על רעיונות כוח שלא אכפת לו מכל זה. השוק מגיב לדבר אחד בלבד, כסף. תהיה האמת או המעלה של רעיון אשר תהיה, אם הוא עולה כסף, השוק דוחק נגדו. הוא לא תמיד הורג את הרעיון. לעתים קרובות יותר הוא עושה משהו שקט יותר: הוא עוקר לו את השיניים.

נטרול של רעיון רע

תומס סואל אוהב להצביע על דוגמה מהדרום האמריקאי. בהסתמך על עבודתה של ההיסטוריונית ג'ניפר רובק, הוא מציין שחברות החשמליות שם התנגדו לחוקים שחייבו אותן להפריד בין נוסעיהן. אלה לא היו לוחמים לזכויות האזרח. קרונות ואזורים נפרדים פשוט עלו כסף, והחברות לא רצו לשלם עליהם.

ייתכן מאוד שחלק מהמנהלים האלה היו גזענים בעצמם. זה לא משנה. האמונות האישיות שלהם נחשבו פחות מהמאזן. לגזענות היה מחיר, והשוק דחק נגדה.

זה סיפור מנחם, ולעתים קרובות מספרים אותו כהוכחה שהשווקים הם כוח לטובה. אבל הוא מראה רק שהשווקים הם כוח נגד עלויות. כאן העלות במקרה הייתה רעיון רע.

נטרול של רעיון טוב

והנה הצד השני, מניסיוני שלי. לימדתי פיתוח תוכנה בחברה שמנוהלת בידי יהודים חרדים. בשלב מסוים הסברתי שפיתוח תוכנה, כשהוא נעשה נכון, דומה מאוד לאבולוציה. זה מה שאג'ייל הוא: שיפורים קטנים, שכל אחד מהם משאיר את התוכנה עובדת, בדיוק כמו שהאבולוציה עושה שינויים קטנים, שכל אחד מהם משאיר את האורגניזם בחיים.

שמעתי את התגובה בחדר: אנחות של אי נוחות, תנועת יד מבטלת, התנגדות שקטה. התלמידים שלי לא האמינו באבולוציה. אחר כך הם התלוננו, והחברה שלי אמרה לי להפסיק לעשות את ההשוואה.

אז הפסקתי. לא משום שההשוואה הייתה שגויה. היא דרך נכונה ושימושית להבין אג'ייל. הפסקתי משום שהלקוח שילם, והרעיון עלה למעסיק שלי ברצון טוב. השוק נטרל רעיון נכון בדיוק כמו שנטרל רעיון שגוי.

עיוור לאמת ולמוסר כאחד

מפתה לתאר את זה כעיוורון מוסרי של השוק, ולפעמים זה בדיוק מה שזה. סיפור החשמליות הוא סיפור מוסרי: הפרדה גזעית היא עוול מוסרי, והשוק במקרה פעל נגדה.

אבל לא כל מה שהשוק מנטרל הוא שאלה מוסרית. להשוואה בין אג'ייל לאבולוציה אין שום השלכות מוסריות. היא פשוט נכונה או שגויה, שימושית או לא. גם לזה השוק היה אדיש באותה מידה.

זו הנקודה האמיתית. השוק אינו מוטה לטובת רעיונות טובים או רעים, נכונים או שגויים, מוסריים או לא מוסריים. אין לו עמדה על אף אחד מהם. הוא דוחף כל רעיון בכיוון אחד בלבד, אל מה שעולה פחות ומכניס יותר. לפעמים זה מתיישב עם מה שנכון או צודק, ולפעמים לא, במקרה גמור.

אין פתרון קל

אין לי פתרון. לשנות את האופן שבו השוק פועל זה בערך הדבר הקשה ביותר שיש. אבל כדאי לראות את הכוח הזה כפי שהוא. כשרעיון מצליח בשוק, זה אומר לך שהוא רווחי, לא שהוא נכון או טוב. וכשרעיון נזנח בשקט, ייתכן שהוא לא היה שגוי. ייתכן שהוא פשוט היה יקר.

טענה נגדית: מושתק בידי מי שמשלם

לקרוא לשוק "עיוור" עלול לייחס לו יותר מדי ניטרליות. בכיתה שלי, השוק לא השתיק את ההשוואה לאבולוציה מעצמו. הלחץ בא מהלקוחות שלי ומהאמונות שלהם, כשהכסף שלהם מאחוריהם. הרעיון דוכא משום שמי ששילמו לא אהבו אותו.

מנקודת המבט הזו, השוק משתיק רעיונות לפי מי שמחזיק בכסף. רעיון לא צריך להיות שגוי או מזיק כדי להידחק החוצה. מספיק שהוא מפריע למי שמשלמים את החשבונות. בסיפור החשמליות, ההפרדה הייתה הרעיון שעלה כסף, ולכן היא זו שדוכאה. אבל היכן שלקוחות מוכנים לשלם על אפליה, כלכלנים מגארי בקר ואילך ציינו שהשוק יכול באותה קלות לדכא את ההתנגדות לה.

זה לא מפריך את התזה. זה מחדד אותה. לשוק אין עמדה משלו על אמת או מוסר, אבל הוא גם אינו ניטרלי. הוא משתיק את מה שבעלי הכסף אינם רוצים לשמוע.