מטבע קריפטוגרפי מסלק את הדבר האחד שהשאיר ארגונים מבוזרים עניים

בספר כוכב הים והעכביש מציגים אורי ברפמן ורוד בקסטרום הבחנה שנשארה איתי. לעכביש יש ראש; כרתו אותו והעכביש מת. לכוכב ים אין ראש; כרתו זרוע ותקבלו שני כוכבי ים. ארגונים ריכוזיים הם עכבישים. ארגונים מבוזרים, מאלכוהוליסטים אנונימיים ועד רשתות שיתוף הקבצים המוקדמות, הם כוכבי ים, והספר עוסק בשאלה מדוע העכבישים ממשיכים להפסיד להם וממשיכים לא להבין מדוע.

הספר גם טוען טענה שמצוטטת פחות, והיא זו שאני רוצה לעסוק בה: ארגון מבוזר אינו יכול לעשות כסף.

מדוע כוכב הים היה עני

הטיעון אינו שארגונים מבוזרים גרועים בהרווחה. הוא שהרווחה מכריחה אתכם להצמיח ראש.

כדי לקבל כסף צריך חשבון בנק. חשבון בנק צריך בעל חשבון עם שם משפטי וכתובת. כסף שמגיע צריך להירשם, ולמישהו צריכה להיות הסמכות להוציאו. ברגע שהדברים האלה קיימים, לארגון יש מקום שבו אפשר למצוא אותו, אדם שאפשר לתבוע, חשבון שאפשר להקפיא, וסט של החלטות שמישהו מסוים חייב לקבל.

זהו ראש. וראש הוא בדיוק מה שאויביו של ארגון מבוזר זקוקים לו, מפני שראש אפשר לכרות.

אז כוכבי הים של הספר נשארו עניים כתנאי להישרדות. רשתות שיתוף המוזיקה שעמדה מאחוריהן חברה נתבעו עד כלות; אלה שלא עמדה מאחוריהן חברה לא ניתן היה לתבוע, וגם לא יכלו לשלם לאיש. ביזור וכסף עמדו משני צדדיה של עסקת חליפין, וכל ארגון היה חייב לבחור.

מה השתנה

עסקת החליפין הזו לא הייתה מעולם חוק טבע. היא הייתה עובדה על אופן פעולתו של הכסף: כסף חי בבנקים, בנקים דרשו זהויות, וזהויות היו כתובות לצו בית משפט.

מטבע קריפטוגרפי שובר את הקשר. סכומי ערך קטנים יכולים לנוע ברשת אל מפתח שאינו שייך לשום אדם רשום, מוחזק בשום כתובת, ניתן להוצאה על ידי מי שמחזיק במפתח ועל ידי איש מלבדו. תורם במדינה אחת יכול לשלם למפתח במדינה אחרת על עבודה, ובעל חשבון, חברה או ראש אינם נוצרים בתהליך.

אני רוצה להיזהר במה שאני טוען. טענתי באריכות שהטענה בעד ביטקוין כמטבע מוגזמת מאוד, ודבר כאן אינו חוזר מזה. זו נקודה צרה יותר. יהיה קריפטו מה שיהיה או לא יהיה, הוא דרך להעביר כסף בין אנשים שאינם רוצים לבנות יחד חשבון בנק, והיכולת המסוימת הזו לא הייתה קיימת קודם.

מדוע זה חשוב יותר משזה נשמע

הסיבה לדאוג היא שכסף הוא הדרך שבה ארגונים מקיימים מאמץ מעבר לנקודה שבה ההתלהבות נגמרת.

לארגוני מתנדבים בלבד יש מחזור חיים אופייני. הם מהירים, יצירתיים וחסינים להתקפה כל עוד אנרגיית ההקמה נמשכת, ואז אנשים צריכים לשלם שכר דירה, התורמים המוכשרים ביותר נשכרים על ידי עכבישים, וכוכב הים משתתק. הספר מתייחס לזה כאל הגבול הטבעי של הביזור. לי זה נראה כגבול הטבעי של ביזור ללא מנגנון תשלום, וזה דבר אחר.

אם פרויקט מבוזר יכול לשלם לתורמיו בלי להצמיח ראש, מחזור החיים משתנה. הפרויקט יכול לשמור על האנשים שהוא זקוק לזמנם. הוא יכול להזמין עבודה במקום לקוות לה. הוא יכול להאריך ימים מעבר לשלב ההתלהבות, שהוא השלב שבו כל כוכב ים קודם מת או הצמיח ראש.

השימושים הברורים, והלא נוחים

תוכנת קוד פתוח היא הנהנית הברורה, וזה המקרה שאני מכיר מבפנים. פרויקטים שמחזיקים חלקים גדולים מתשתית העולם מוחזקים על ידי קומץ אנשים ששום גורם מסוים אינו משלם להם, והתרופה הרגילה, קרן עם דירקטוריון וחשבון בנק, היא עכביש שהושתל על כוכב ים, עם כל הפוליטיקה שזה מרמז עליה. לשלם למתחזקים ישירות, ממקורות קטנים רבים, בלי קרן באמצע, הוא הדבר שהיה בלתי אפשרי קודם.

השימושים הלא נוחים הם אותה יכולת המופנית למקום אחר. ארגון שאי אפשר למצוא ואי אפשר לייבש ממימון הוא בדיוק מה שמדינה אינה רוצה כשהארגון פלילי, ואותו כלי משרת את שניהם. איני חושב שזה טיעון נגד הכלי, לא יותר משמכבש הדפוס הופרך על ידי כרוזים שלא אהבו. אבל זה תיאור ישר של מה שהכלי עושה: הוא מסלק בקרה שהופעלה בעבר דרך המערכת הבנקאית, לכולם בבת אחת.

השיעור הכללי

מחברי הספר צדקו לגבי עסקת החליפין שראו. הם תיארו את העולם כפי שהיה, ובעולם ההוא ביזור פירושו עוני. מה שלא יכלו לראות הוא שעסקת החליפין נשענה על עובדה טכנית אחת על הכסף, ושעובדה טכנית יכולה להשתנות.

רוב הטיעונים מהצורה "אי אפשר לקבל גם X וגם Y" הם טיעונים על האינסטלציה הנוכחית, ואינסטלציה מוחלפת. השאלה המעניינת היא תמיד אילו מעסקות החליפין שנראות לנו קבועות עוסקות בעצם בצנרת, וזו, כך מתברר, עסקה בצנרת.