כסף הוא מספר בבסיס נתונים, אז למה עדיין יש לנו בנקים?

קלפו את השיש ואת אוצר המילים והביטו במה שכסף הוא בפועל היום. הוא מספר בשורה בבסיס נתונים. כשאתם משלמים, מספר אחד יורד ואחר עולה. שום מתכת אינה נעה. מעט מאוד נייר נע. כל בניין הבנקאות הוא מערכת מוסדות ששומרים על השורות האלה וגובים על כך תשלום.

אני רוצה לשאול, בפשטות, האם אנחנו עדיין זקוקים להם.

בשביל מה בנקים

הרשימה המסורתית היא: לשמור על כספכם, להעביר אותו, להלוות אותו, וליצור אשראי. ניקח אותם לפי הסדר.

לשמור עליו היה הגיוני כשכסף היה דבר שאפשר לגנוב ממגירה. על מספר בבסיס נתונים לא שומרים בכספת. שומרים עליו באמצעות שליטה במי שרשאי לשנות את השורה, וזו בעיה של אבטחת מחשבים וביקורת, לא של בנקאות.

להעביר אותו הוא, טכנית, הודעה. שתי שורות משתנות. העובדה שזה לוקח ימים בין בנקים, עולה אחוזים, ונעצר בסופי שבוע אינה תכונה של הבעיה. היא תכונה של המוסדות שנבנו סביב גרסה ישנה יותר של הבעיה.

הלוואה ויצירת אשראי הן פונקציות אמיתיות. אבל שימו לב שהן אינן דורשות שהמוסד המחזיק בשורה שלכם יהיה אותו מוסד שמחליט מי יקבל הלוואה. חיברנו את השניים מסיבות היסטוריות, והחיבור הוא המקום שבו שוכן רוב הסיכון: המלווה מהמר בשורות של המפקיד.

בסיס הנתונים

הנה ההצעה, בצורתה הפשוטה ביותר.

כל מה שנדרש כדי שאיש לא ירמה הוא שליטה הדוקה בבסיס הנתונים. רצוי בסיס נתונים אחד, מה שנשמע מופרך עד שמבחינים שכל בנק מרכזי כבר מפעיל משהו דומה מאוד בשביל הבנקים עצמם. הבנקים מתחשבנים מול ספר חשבונות יחיד. פשוט לא מותר לנו להיות בו ישירות.

שימו כל אזרח על הספר הזה. תשלום הוא שינוי של שתי שורות, מיידי וחינם. היתרה שלכם היא היתרה שלכם, לא תביעה כלפי מוסד שאולי הלווה אותה למישהו שאינו יכול להחזיר. אין על מה לעשות ריצה לבנק, מפני שדבר לא הולווה מחשבונכם בלי ידיעתכם.

גוף נייטרלי מפקח על בסיס הנתונים ובודק שמפעיליו אינם מרמים: שהשורות משתנות רק כשבעליהן מאשרים, שהסכום הכולל הוא מה שהוא צריך להיות. זו פונקציית ביקורת, וביקורת של ספר חשבונות היא בעיה פתורה באופן שרגולציה של בנקים מעולם לא הייתה.

התנגדות הממשלה

התשובה המתבקשת: הממשלה יוצרת כסף בהוספת מספרים לחשבונה שלה, ובסיס נתונים יחיד שם את הכוח הזה במקום אחד.

אבל הכוח הזה כבר נמצא במקום אחד. הוא מופעל כיום, דרך הבנק המרכזי והאוצר, וההבדל הוא רק שהוא מופעל במקום שאינכם יכולים לראות. על ספר יחיד וגלוי השורה של הממשלה גלויה כמו של כל אחד אחר. טענתי בעבר שהדפסת כסף היא מס ויש לשפוט אותה כמס; ספר חשבונות שבו ההדפסה היא שורה גלויה הוא הדרך לאפשר את השיפוט הזה.

ולציבור היה מנוף שאין לו כיום. יכולנו לסרב לקבל את המספרים של הממשלה כתשלום, אלא בתמורה לשירותים ממשיים, עד שנוכל לראות ולשלוט ביתרתה. זו אינה פנטזיה של סירוב. זה מה שכל צד עושה מול חייב שאת ספריו אינו יכול לבדוק.

למה איני נותן אמון בחלופה

הסיבה שאני רוצה את הבנקים בחוץ אינה אידאולוגית. היא שהם פרטיים, ואיני נותן בהם אמון עם השורות.

הרקורד שלהם בעניין זה אינו עניין של דעה. הם הלוו פיקדונות שלא היו להם, הסתירו הפסדים, נזקקו לחילוץ בכסף ציבורי, ושילמו לעצמם דרך החילוץ. מוסד פרטי המחזיק בספר חשבונות שהוא יכול להרוויח משינויו ישנה אותו לטובתו, והשאלה היחידה היא עד כמה. כתבתי על כך שארגונים מתנהגים כך בלי קשר לאנשים שבתוכם, ובנק הוא המקרה הטהור ביותר, מפני שהדבר שהוא מתפתה לשנות הוא בדיוק הדבר שמשלמים לו כדי לשמור.

מה יישאר

ההלוואות יישארו, בידי מלווים שמלווים את כספם שלהם או כסף שהופקד בידיהם במפורש למטרה זו, ושנושאים בהפסדיהם שלהם. התשלום יהיה שירות ציבורי, כמו הצינור שמביא מים. החיסכון יהיה שורה שאיש מלבדכם אינו רשאי לגעת בה.

זה סקטור פיננסי קטן יותר שעושה עבודה צרה יותר, ואני רואה בזה את הנקודה ולא את המחיר. הסקטור הנוכחי גדול מפני שהוא עושה משהו אחר מלשמור על השורות, והמשהו האחר הוא מה שמשתבש שוב ושוב.