אין דבר כזה "מראית עין של תכנון"

ריצ'רד דוקינס פותח את השען העיוור בהגדרה של תחומו כולו: "הביולוגיה היא חקר הדברים המורכבים שנותנים מראית עין של תכנון לתכלית." כמה עמודים לאחר מכן הוא אומר שתוצרי הברירה הטבעית "מרשימים אותנו באופן מכריע באשליה של תכנון ותכנית." בטיפוס על הר הבלתי־סביר הוא הרחיק לכת וטבע לכך מילה. יצורים חיים אינם מתוכננים, הוא אומר, הם מעין־מתוכננים (designoid): עצמים שנראים מתוכננים אך אינם כאלה, בניגוד להר ראשמור, שהוא מתוכנן. וביש אלוהים? הברירה הטבעית "מנפצת את אשליית התכנון בתחום הביולוגיה." פרנסיס קריק ניסח את אותו רעיון בבוטות רבה עוד יותר במרדף מטורף: "ביולוגים חייבים לזכור תמיד שמה שהם רואים לא תוכנן, אלא התפתח."

אני רוצה להתנגד לביטוי. אומר בגלוי מהיכן אני בא, שכן זהו נושא שבו משפטים נתלשים מהקשרם: זהו טיעון נגד מתכנן, לא בעדו. הברירה הטבעית היא בדיוק מה שדוקינס אומר שהיא, עיוורת, בלתי מתוכננת וחסרת ראיית הנולד. אבל המילים "מראית עין של תכנון" מוותרות לבריאתן על משהו שמעולם לא היה צורך לוותר עליו, והן משאירות את דוקינס אוחז בהבחנה שאין הוא מסוגל לשרטט. ליצורים חיים אין מראית עין של תכנון. יש להם תכנון. הוא נוצר בידי מתכנן אמיתי, הברירה הטבעית, הפועל תחת אילוצים חמורים במיוחד. ומרגע שרואים זאת, אין צורך להפריך את הטיעון מן התכנון. פשוט לא נותר לו על מה להצביע.

תכנון לכאורה לעומת תכנון אמיתי

אוצר המילים של דוקינס מחייב אותו לשתי קטגוריות: דברים שמתוכננים באמת, כמו הר ראשמור, ודברים שהם רק מעין־מתוכננים, כמו פנים בצלע גבעה או כנף של ציפור. הצרה היא שהוא חייב לנו דרך להבחין ביניהם, ואין לו כזו ששורדת בדיקה.

זה לא יכול להיות העצם עצמו. כנף מותאמת לתעופה בצורה הדוקה יותר מכל מטוס; עין מותאמת לראייה טוב יותר מכל מצלמה. אילו שפטנו לפי העצם בלבד, היצור החי היה מנצח את החפץ המלאכותי בתחרות התכנון בכל פעם. דוקינס יודע זאת, ולכן הוא זקוק למילה "מראית עין" מלכתחילה: העצם אינו ניתן להבחנה מעצם מתוכנן, ולכן ההבדל חייב להימצא במקום אחר.

זה גם לא יכול להיות התהליך, כפי שאטען להלן, משום שהתהליך שבו מוחות מתכננים דברים מתברר כאותו תהליך שהברירה מריצה.

נותר רק מועמד אחד: מוח היה נוכח. "תכנון אמיתי" פירושו "מוח עשה זאת", ו"תכנון לכאורה" פירושו "זה נראה אותו דבר אבל שום מוח לא עשה זאת". אבל זו אינה תגלית על הביולוגיה. זו קביעה שרירותית על מילה, ומוזרה במיוחד מפי מטריאליסט. היא מטילה את כל משקלה של המילה "תכנון" על עובדה בתולדותיו של העצם שאינה מותירה שום עקבות בעצם ושום עקבות בתהליך. דוקינס לעולם לא היה מקבל שלמחשב יש רק מראית עין של חשבון משום שאין אף אחד בתוכו שעושה חיבור. ובכל זאת זהו בדיוק המהלך שהוא עושה כאן.

במסגרת שאני מציע אין בעיה כזו, משום שאין הבחנה כזו. תכנון הוא מה שסוג מסוים של תהליך מייצר: לייצר וריאנטים, לבחון אותם מול קריטריון, לשמור את מה שעובר, לחזור על כך, ולעולם לא לתת למערכת להפסיק לעבוד בדרך. כל מה שעבר את התהליך הזה יש לו תכנון. מהנדסים אנושיים מריצים אותו תחת מערכת אילוצים אחת, הברירה הטבעית מריצה אותו תחת מערכת אחרת, ושניהם תכנון אמיתי, בדיוק באותו מובן, הנבדלים באילוציהם ולא בסוגם.

ההתנגדות: תכנון דורש מתכנן

התשובה המתבקשת היא שתכנון אכן כרוך בכוונה, מעצם הגדרתו, ולאבולוציה אין כוונה. מתכנן רוצה משהו; הברירה אינה רוצה דבר. זהו הבדל אמיתי ואיני רוצה להסתירו. אבל זהו הבדל במניע של התהליך, לא בתהליך או בתוצאתו, ואת הטענה הזו אפשר לבדוק בתחום היחיד שבו אנו זוכים לצפות בתכנון מתרחש מבפנים: תוכנה.

פיתוח אג'ילי הוא אבולוציה עם תקן קוד

שאלו מהנדס תוכנה עובד איך מערכות גדולות נבנות בפועל, ולא תשמעו על שרטוט. תשמעו על פיתוח אג'ילי, שהוא מערכת אילוצים שתעשייה שלמה אימצה בכוונה תחילה. האילוץ המרכזי הוא זה: לעולם אל תבצע שינוי גדול. עבוד בצעדים קטנים. כל צעד חייב להשאיר את המערכת עובדת וניתנת לשחרור. אין מצב של "בבנייה". אל תכתוב את התכנון הגדול מראש; תן לתכנון לצמוח מהצטברות הצעדים, שכל אחד מהם נבחן מול לקוח שאינו יודע מה הוא רוצה עד שהוא רואה זאת.

עכשיו מנו את תכונות הברירה הטבעית. לעולם אל תבצע שינוי גדול, משום שמוטציה גדולה היא כמעט תמיד קטלנית. כל אורגניזם ביניים חייב לשרוד ולהתרבות; אין מצב של "בבנייה". אין שרטוט; הצורה צומחת מהצטברות של שינויים קטנים, שכל אחד מהם נבחן מול סביבה שאינה מנסחת שום דרישות ופשוט מקבלת או דוחה את מה שנמסר לה.

אלה אינם תהליכים מקבילים. זהו אותו תהליך, מתואר פעמיים. האג'ייל אף משחזר את הפגם המפורסם ביותר של האבולוציה. מכיוון שלעולם אסור לעצור ולתכנן מחדש, צוברים את מה שמתכנתים מכנים חוב טכני: המעקף המכוער שהיה מקומית השינוי הקטן ביותר ושלעולם אי אפשר להסירו משום שהכול תלוי בו עכשיו.

הביולוגיה מלאה בחוב טכני. עצב הגרון החוזר יורד מהמוח, מקיף את אבי העורקים ועולה בחזרה אל הגרון, עיקוף של כמה מטרים בג'ירפה, משום שבדג הוא עבר ישר ולאף שלב ביניים לא הותר להישבר. רשתית העין של בעלי החוליות מחווטת הפוך. עמוד השדרה האנושי הוא תכנון אופקי שנדחק לשירות אנכי. כל מהנדס שתחזק אי פעם קוד בן עשר שנים מזהה את כל זה מיד. פרנסואה ז'קוב אמר ב־1977 שהאבולוציה עובדת כמו חובבן־מאלתר ולא כמו מהנדס. הוא צדק לגבי האלתור וטעה לגבי הניגוד: המאלתר הוא מה שמהנדס נראה כמוהו תחת האילוץ ששום דבר לעולם אסור שיישבר.

האם מישהו היה אומר שצוות שנוהג בפיתוח אג'ילי אינו מתכנן את התוכנה שלו? שלמוצר המוגמר יש רק "מראית עין של תכנון", משום שאיש לא שרטט אותו מראש? ודאי שלא. היינו אומרים שהוא תוכנן בהדרגה, תחת אילוץ, בתהליך של שונות וברירה. וזה בדיוק מה שעלינו לומר על העין.

לינוס טורבאלדס כבר אמר את זה

פיסת התוכנה הגדולה ביותר עלי אדמות, שמריצה את רוב האינטרנט, כל טלפון אנדרואיד וכמעט כל מחשב־על, נבנתה כך, והאיש שבנה אותה היה כן בכך באופן יוצא דופן. בנובמבר 2001, ברשימת הדיוור של ליבת לינוקס, בשרשור שהתחיל כוויכוח על סגנון קוד, כתב לינוס טורבאלדס:

בואו פשוט נהיה כנים, ונודה שזה לא תוכנן.

תוכנה מתפתחת. היא לא מתוכננת. השאלה היחידה היא באיזו קפדנות שולטים באבולוציה.

זה צמח. זה צמח עם הרבה מוטציות - ומכיוון שהמוטציות היו פחות מאקראיות, הן היו מהירות יותר.

לעולם אל תעשו את הטעות לחשוב שאתם יכולים לתכנן משהו טוב יותר ממה שמתקבל מניסוי וטעייה חסרי רחמים, מקביליים באופן מסיבי, עם מחזור משוב.

ושנתיים לאחר מכן, בקבוצת דיון ביוזנט: "אתם נותנים למוח האנושי יותר מדי קרדיט, ולתהליך הברירה פחות מדי."

קראו את זה שוב. לטורבאלדס יש מוחות זמינים. יש לו אלפי תורמים אינטליגנטיים, שכל אחד מהם בוחר את שינוייו במכוון. הוא מודה שזה הופך את המוטציות ל"פחות מאקראיות", מה שמאיץ את התהליך. ועדיין הוא אומר שהתוצאה לא תוכננה במובן שדוקינס מתכוון אליו, שהיא התפתחה, ושהתכנון בא ממחזור המשוב ולא מהאינטליגנציה של איש. טורבאלדס ודוקינס מסכימים לחלוטין על העובדות. הם פשוט מותחים את הקו במקומות הפוכים. דוקינס אומר: לא נעשה בידי מוח, לכן לא תכנון, רק מעין־תכנון. טורבאלדס אומר: כך תכנון נעשה בפועל, והמוח הוא החלק הכי פחות חשוב.

טורבאלדס צודק, והוא צודק מסיבה שדוקינס אמור להעריך. אם שומרים את המילה "תכנון" למה שמוחות עושים, צריך לומר מה המוחות עושים שהברירה אינה עושה. וכשמסתכלים, מגלים שהמוחות מריצים ברירה. מהנדס מייצר מועמדים, בוחן אותם מול קריטריון, שומר את השורדים וחוזר על כך. איש אינו גוזר גשר מעקרונות ראשונים; מעתיקים את הגשר של שנה שעברה ומשנים אותו. תכנון אנושי הוא ירידה עם שינוי בתוספת מסנן ברירה ששמו בדיקות.

מה הכוונה באמת קונה

אמרתי שלא אסתיר את ההבדל, אז הנה הוא. מוח יכול להריץ את לולאת הברירה על מודלים במקום על אורגניזמים. מהנדס פוסל גשר גרוע על הנייר; האבולוציה פוסלת אותו כגווייה. הניסוח של קרל פופר לכך היה שאנו נותנים להשערותינו למות במקומנו. זהו יתרון אמיתי, וזו הסיבה שמהנדס עושה בעשור את מה שהברירה עושה במאה מיליון שנה. המוח מספק אופרטור מוטציה טוב יותר: הווריאנטים מוצעים עם מידה של ראיית הנולד, ורבים מהם נהרגים לפני שנבנו אי פעם.

אבל שימו לב מהו הוויתור הזה. זו אמירה על האילוצים שהתהליך פועל תחתם, לא על השאלה אם זה תכנון. תכנון אנושי הוא ברירה עם בדיקות זולות והצעות בעלות ראיית הנולד. הברירה הטבעית היא תכנון עם בדיקות יקרות והצעות עיוורות. צוות שעובד באג'ייל עם ערכת בדיקות טובה נמצא איפשהו באמצע. אלה נקודות שונות על סולם אחד, וכל נקודה עליו היא תכנון אמיתי. אין מקום על הסולם שבו תכנון הופך למראית עין של תכנון, משום ששום דבר בתהליך אינו משתנה מלבד התקציב שלו.

מדוע ההבחנה חשובה

לטיעון מן התכנון יש הנחה אחת שעושה את כל העבודה: תכנון מחייב מתכנן. דוקינס מקבל את ההנחה ומכחיש שיש בכלל תכנון, מה שדוחק אותו אל "לכאורה", "אשליה" ו"מעין־מתוכנן", ואז אל הבחנה בין לכאורה לאמיתי שאין הוא יכול לפרוט למזומן. זו עמדה חלשה, והבריאתן מרגיש זאת. אם יצורים חיים באמת אינם ניתנים להבחנה מדברים מתוכננים, בעצם ובתהליך, אז לקרוא להם מעין־מתוכננים נשמע בדיוק כמו מה שזה: סירוב להשתמש במילה המתבקשת.

העמדה החזקה יותר מכחישה את ההנחה במקום זאת. תכנון אינו מחייב מתכנן. תכנון מחייב תהליך תכנון, ותהליך תכנון זקוק למקור של שונות, לקריטריון ברירה ולזמן. מוחות הם תהליך אחד כזה. הברירה הטבעית היא תהליך אחר. שניהם אמיתיים, שניהם מייצרים תכנונים אמיתיים, והשני הוא זה שייצר אותנו. מרגע שזה נאמר, אין פער שאלוהים יכול למלא. התצפית החזקה ביותר של הבריאתן, שיצורים חיים מתוכננים להפליא, מתקבלת במלואה, והיא אינה מובילה לשום מקום, משום שהמתכנן שהיא מצביעה עליו הוא תהליך עיוור שאפשר לצפות בו בפעולה בכל חברת תוכנה.

לכן יש להפוך את משפטו של קריק. ביולוגים חייבים לזכור תמיד שמה שהם רואים לא תוכנן מראש, אלא תוכנן, באותה שיטה שלינוס השתמש בה, עם אופרטור מוטציה גרוע יותר ותקציב גדול בהרבה.

סיכום

דוקינס זקוק לשני סוגי תכנון, אמיתי ולכאורה, ואינו יכול לומר מה מפריד ביניהם, משום ששום דבר אינו מפריד. אני זקוק לסוג אחד, עם אילוצים שונים, והיצורים יוצאים מתוכננים ואלוהים יוצא מובטל. אין שום דבר מעין־מתוכנן בעין. יש לה תכנון, שנוצר בידי מתכנן אמיתי, עיוור ואיטי, שכל מי שאי פעם שחרר תוכנה בצעדים קטנים ועובדים כבר מכיר מבפנים. הברירה אינה משהו שמחקה תכנון. הברירה היא הדרך שבה תכנון נעשה.